במסגרת הסנקציות שנוקטות מדינות המערב כלולות גם סנקציות כלכליות יזומות מצד מותגים מערביים בכלל וחברות הטכנולוגיה בפרט. כמעט כל מותג מערבי גדול משך את פעילותו משטחה של רוסיה, בין היתר כאקט פוליטי שבא לשדר סולידריות עם העם האוקראיני, אבל, בוא לא נהיה תמימים, גם על בסיס חישוב כלכלי טהור.
חברות כמו: ויזה ומאסטרקרד, חברת האם של לואי ויטון, אפל וסמסונג, 4 פירמות ראיית החשבון הבינלאומיות הגדולות, נטפליקס, ספוטיפיי ועוד רבות נוספות, וכאמור חלק מהותי מההחלטה נובע משיקולים כלכליים: אם המטבע המקומי איבד כשליש מערכו, הבנקים הגדולים איבדו יכולות פיננסיות רבות, אזרחים רבים משכו במכה אחת מזומן מתוך חשש שמערכות סליקת האשראי יושבתו, ובעיקר – לא ניתן להוציא כסף מהמדינה, קל להבין מדוע מותגים רבים הבינו שעסקים בהיקפים שהיו, הם לא יראו במדינה בתקופה הקרובה. לכן במובן הזה, הסנקציות משיגות את יעדן.
במקביל, באקט שדומה במובנים רבים למה שהתרחש בסין לפני כמה עשרות שנים, השלטונות החליטו לחסום גישה לפלטפורמות דיגיטליות מערביות כגון פייסבוק וטוויטר (למרות שבאופן מוזר אינסטגרם ווואטסאפ עדיין זמינות, לפחות כרגע), בטענה שהן מסייעות למערב לעקוב ולהפיץ שקרים. מי שמעניינת במיוחד היא טיקטוק: גם מהבחינה שמדובר בחברה עם מקורות סיניים (למרות הטענות שלא…), וגם לאור הפופולריות האדירה שלה בקרב מיליוני משתמשים ברחבי העולם, לרבות ברוסיה, הופכת אותה לערוץ שידור ישיר מתוך רוסיה לעולם כולו.
אבל, לכל מטבע יש שני צדדים, חשוב לזכור: מצד אחד, חופש הדיבור היחסי של אזרחי רוסיה (פורסמו בצורה ברורה מהלכי דיכוי של חופש הדיבור במדינה…), ומצד שני נפוצו דוגמאות מדהימות של מובילי דעה צעירים ברוסיה ש"התגייסו" לטובת המדינה והשלטון בה, והפיצו אמירות דרך טיקטוק בטענה שהמערב הוא שמפיץ שקרים, ושהמבצע הצבאי של רוסיה על אדמת אוקראינה לא רק צודקת אלא הכרחית כדי למגר את הרשע, הגזענות ואפילו – הנאציזם…מצאתי גם את הכתבה המעניינת הזו שהתפרסה ב- Ynet שמדברת על כך שהחרם המערבי על רוסיה דווקא מחזק את פוטין בכך שאי המצעותן מונע שיחה פתוחה ושקופה יותר, ובכך תורם לו לשמר את השלטון והפרופוגנדה הפוליטית שהוא מוביל.
וזו הנקודה שבה ראוי לציין את קבוצת YANDEX. מדובר בענקית מדיה וטכנולוגיה רוסית, שמספקת לאזרחי המדינה וגם לדוברי השפה במדינות נוספות שלל שירותי מדיה ודיגיטל: מנוע חיפוש סופר פופולרי, שירותי תחבורה שיתופית, מוסיקה, שירותי הזמנת מזון, פלטפורמת מדיה ופרסום רחבה ועוד. האמת, שמרתק לעקוב אחרי פעילות חדירת הדיגיטל ברוסיה, מדינה שבמובנים רבים דומה במאפיינה לסין: מדינה ענקית עם מיליוני אזרחים, אחוז חדירה גבוה יחסית של שירותי וצריכת אינטרנט, אוכלוסיה מתוחכמת מבחינת אימוץ צרכנות דיגיטלית, צרכנות שאם לא נחשבת למערבית מבחינת ההעדפות המותגיות שלה, הולכת לכיוון הזה בצעדים גדולים וברורים (להוציא את המלחמה הנוכחית שאת השפעתה על הצרכנות נראה בחודשים הקרובים).
הבטחתי בכותרת אנלוגיה בין רוסיה לבין סין בהיבט הדיגיטלי/טכנולוגי: אפתח בסיפור אישי: מספר שנים לפני הקורונה זכיתי להשתתף בנסיעה לסין במסגרת העבודה. המטרה היתה סדרת פגישות עם חברות הטכנולוגיה הגדולות המקומיות. אחד המרצים שאת הדברים שלו אני זוכר במיוחד, ציין עובדה מרתקת ששופכת אור על האבולוציה הדיגיטלית של סין כמעצמה, ולמעשה את הרקע שהוביל להפיכתה לעצמאית מבחינה טכנולוגית, ז"א מדינה שבה ענקיות דיגיטליות מקומיות מהוות אלטרנטיבות חזקות, אולטרה מתקדמות ובעיקר מובילות ביחס לאלטרנטיבות המערביות.
סיפורה הרקע, בקצרה: בתחילת שנות ה-90 פחות או יותר, אולי יותר לכיוון ה- 2000, בזמן שענקיות הטכנולוגיה המערביות שכולנו מכירים ניסו לייצר דריסת רגל בסין, מתוך אספירציה הגיונית לפעול בשוק ענקי וחדש, השלטונות בסין החליטו בנקודה מסויימת לחסום את הגישה לאותן פלטפורמות עבור האוכלוסיה המקומית (אנדרסטייטמנט כשה"אוכלוסיה המקומית" מונה מיליארד בני אדם….). האידיאולוגיה הקומוניסטית, או לפחות מה שנשאר ממנה קבע שהמערב הוא רעל לדרך החיים הסינית ובמילים אחרות: לא צריך אותם, אנחנו נייצר לעצמנו לבד. כמובן שהתיאור הזה מפשט לכדי פירור את הדבר האמיתי, אבל זו לב ההחלטה.
אותה ההחלטה, שהתבטאה למעשה בחסימה של המערב, הובילה למציאות של וואקום: כלכלי, תרבותי, עסקי. ככל שחלפו השנים, השימוש באינטרנט חדר ובענק לסין, המובייל הפך למסך הראשי בידיים של כל סיני בין אם הוא עירוני או גר בכפר מרוחק, ובכך האזרחים הסיניים כמו גם היזמים וכמובן הכלכלה הייתה חייבת פתרונות וכלים אלטרנטיביים לאלו שהציעו במערב. וכך, צעד אחר צעד, נוצרו ענקיות הטכנולוגיה הסיניות, שבמובן מסויים העתיקו את המתחרות המערביות (מנועי חיפוש, אתרי חדשות, אפליקציות מסרים, רשתות חברתיות, חברות קמעונאות פיזית ודיגיטלית, משלוחים, מוסיקה ומשחקים ועוד ועוד….), מה שהוביל למציאות העכשוית שבה המערב הוא זה שמנסה להעתיק מהחברות הסיניות (טיק טוק זו דוגמה נהדרת…), למרות שלא יודו בכך לעולם.
בחזרה לרוסיה: המציאות ובעיקר הרקע הטכנולוגי-דיגיטלי – צרכני ואפילו פוליטי לא קיצוני כמו זה שהיה ואולי עדיין קיים בסין, ובכל זאת, הנה לכם החלטת נשיא לחסום גופי מדיה ודיגיטל מערביים, תוך חיזוק התלות והנגישות לאלטרנטיבות המקומיות שהן חזקות בכל מקרה.
לסיכום: מעניין יהיה לעקוב אחרי ההתפתחויות של המלחמה המיותרת הזו, קודם כל בהיבטים המרכזיים והחשובים יותר אבל גם בהיבטים הרחבים כמו אלו שציינתי בסיכום. מעניין כיצד השחקנים הרלוונטיים "ירדו מהעץ" ויחזרו לפעילות רגילה, וכמה זמן זה ייקח, אם בכלל. בנוסף, מעניינת אותי במיוחד פעילות הדיגיטל ברוסיה, ולראות כיצד המשבר הנוכחי משפיע על יחסי הכוחות בין ענקיות המדיה והדיגיטל הרוסיים המקומיים לבין אלו מהמערב, ביום שאחרי.