שיתפתי אתכן.ם לא מזמן לגבי מודל/תפיסת הבאנדל (=החבילה), תפיסה שחברות טכנולוגיה מצליחות מיישמות בחכמה רבה (אמזון פריים, אפל, שופיפיי ורבות נוספות). הרעיון: מבלי לדרוש תשלום נוסף, כיצד מרחיבים את הצעת הערך ללקוחות, כך שהם יקבלו למעשה מעטפת רחבה יותר של שירותים ומוצרים באותו המחיר, מה שיגרום להם לחשוב פעמיים לפני ניתוק או מעבר למתחרה.
אפשר גם לקרוא לזה "מונוגמיה צרכנית", מונח שאני אישית מאוד אוהב כי הוא משקף בצורה טובה יותר את התפיסה. הבוקר קראתי על אפליקציית המסחר וניהול ההשקעות האולטרה פופולרית "רובינהוד". למי שלא מכיר.ה, מדובר בה-אפליקציה למסחר, שצברה מיליוני לקוחות במיוחד בתקופת הקורונה (גם עם לא מעט ביקורת, אבל זה נושא לשיתוף נפרד…). הם פיצחו חווית משתמש סופר פשוטה וקלה, מודל עסקי שלא מבוסס על עמלות ובקיצור – סיפור הצלחה בקרב קהל היעד.
כאמור במסגרת הניסיון לייצר ולחזק מונוגמיה צרכנית, הם מתכננים להוסיף הצעות ערך ללקוחות ללא תשלום נוסף, כגון: חשבון עו"ש ללא עמלות, יכולות הפקדת כספים בסכומים נמוכים ישירות מאותו החשבון אל חשבון המסחר, כרטיס אשראי עם מנגנון קאש-בק ועוד.
הדבר החשוב ביותר שצריך לקחת מהסיפור הוא, האופן שבו חברות מנסות לחשוב על דרכים לייצר חבילה של שירותים וערכים, במטרה להעמיק את המונוגמיה הצרכנית מול הלקוחות שלהן. בסופו של דבר זה לא פיצ'ר כזה או אחר, אלא שרשרת של פיצ'רים שיחד הופכים את העסק להדוק יותר, וכפועל יוצא לקשה יותר להתנתק ממנו.