חוב טכנולוגי הוא הפער בין המציאות הטכנולוגית של הארגון לבין היכולת לספק ערך צרכני ועסקי אמיתי. ברוב הארגונים קיימת תפיסה לפיה חוב טכנולוגי הוא ״בעיה״ של אגף מערכות המידע, למרות שבפועל האחריות ובעיקר – האתגר, נמצאים על השולחן של המנכ״ל/ית, שכן כמו כל חוב, הוא פועל כמו משקולת המשפיעה על היכולת של הארגון לנוע קדימה. ובשוק תחרותי מאי פעם, היכולת. לנוע קדימה היא קריטית.
בעידן שבו AI משנה את כללי המשחק, ניהול אנשים נשאר אחת המיומנויות החשובות והקריטיות ביותר להצלחת ארגונים. מנהלים מצוינים יודעים להבין ולתרגם אסטרטגיה לצוות, להציב ולשמר רף איכות גבוה, לקבל החלטות קשות בזמן, לקיים שיחות 1:1 שמוסיפות ערך אמיתי, ולאבחן בעיות לפני שהן מתפרצות. זו לא מדע טילים – אלא עקביות, נוכחות ומנהיגות אמיתית – והיום, יותר מתמיד, אלה הכישורים שיבדלו בין הצלחה לכישלון.
הרבה לפני טכנולוגיות חדשות, שינוי אמיתי מגיע קודם כל מאנשים. כבני אדם רובנו לא אוהבים שינויים ופה נוצר דיסוננס בין הרצון והצורך של ארגונים לנוע קדימה ולחדש, לבין הטבע האנושי שלרוב פועל בכיוון ההפוך. אז איך מתגברים על זה?
האם הבלקברי עושה קאמבק? כשדור שלם של צעירים מנסה להתנתק מהסמארטפונים זוללי הזמן ותשומת הלב, יש שקוראים לחזרתו של אחד מהמכשירים האייקונים ביותר בהיסטוריה (עד שהאייפון הרג אותו).
מה אפשר ללמוד על חדשנות מסרט מצויר בן עשרות שנים? מדוע הומור הוא מפתח לחדשנות למה חשוב לזכור שהתקדמות אמיתית תמיד מתחילה בצעדים קטנים שנראים כבלתי אפשריים – עד שהם עובדים.
מערכת החינוך האמריקאית הופתעה מעוצמת החדירה של ChatGPT, ונמצאת כעת בעיצומו של משבר זהות חינוכי. התלות הגוברת בטכנולוגיה מערערת את תהליכי ההוראה, מטשטשת גבולות בין הבנה להעתקה – ומעמיקה פערים בין תלמידים. האם הגיע הזמן לנסח מחדש את תפקידו של החינוך בעידן הבינה המלאכותית?
הניו יורק טיימס הקים מחלקת AI חדשנית שמובלת בידי צוות בן חמישה אנשים בלבד, במטרה לשלב בינה מלאכותית בעבודת העיתונאים באופן אחראי. הגישה מתמקדת באוריינות, פתרון בעיות אמיתיות ופיתוח כלים פנימיים – מבלי לפגוע בעקרונות העיתונאיים.
שני ענקי שיווק, סקוט גאלווי ורורי סת'רלנד שהוא בין היתר סגן יו"ר אוגילבי העולמית (האיש חד חכם ומשעשע בצורה בלתי רגילה) נפגשים בפעם הראשונה במסגרת הפודקאסט המשובח של ג'ון אבנס לשיחה משותפת על התפקיד של מותגים במציאות הנוכחית (ועוד, כמובן….).
גאלווי, כהרגלו, לא חוסך באמירות ישירות ולא מסוננות, וסת'רלנד מתבל בתובנות הצרכניות-אנושיות שהפכו אותו לאגדה.
היכולת של ארגונים להמשיך ולהיות בתוך המשחק, תלויה ביכולת הארגונית להשיג ולשמר רלוונטיות ססטנביליות. ארגונים חייבים להפוך לטובים באיתור וזיהוי שינויים בשוק בזמן אמת. חשוב להשקיע בחשיבה מתמדת על ה-go to market ואיך היא אמורה להשתנות ולהתפתח כל הזמן, לא רק המוצרים עצמם.
המושג job to be done מתייחס לגרעין הצורך הצרכני ובעצם שואל: מה הלקוח *באמת* צריך? השכרת סרטים מתוך חנות מושקעת, או משלוח סרטים בדואר, ואפילו סטרימינג של תוכן און ליין הם האמצעי ולא ה-job to be done. ההחלטה לרכוש רכב עם מנוע בנזין או רכב חשמלי הוא לא ה-jtbd בעולם של תחבורה שיתופית…
