מה משותף לכומתות הצבאיות על עזריאלי, תיקי ענק של maybelline נוסעים ברחובות פריז, והרכבת בלונדון ש״עושה״ מסקרה של maybelline?
בשישי האחרון השתתפתי בהרצאה מטורפת של יהב דרייזין, פרסומאי ואיש קריאייטיב ותיק ומוכשר שסיפר על תופעת ה-Foo (המונח מייצג Fake out of home) סרטונים שמשלבים אלמנטים של תלת מימד בתוך צילום ריאלסטי. אינסטגרם וטיקטוק מלאים בסרטונים כאלה, חלקם טובים יותר מהאחרים, כשמה שמשותף הוא האגביות והאקראיות של הסרטונים: הם תמיד נראים כאילו צולמו ע״י עוברי אורח ברחוב, צילום אפילו מרושל ולא מקצועי, ושאלת השאלות סביבם היא: האם זה באמת קרה? זה אמיתי מה שאני רואה?
יהב דרייזין עלה לאחרונה לכותרות בזכות כמה סרטונים כאלה שיצר בעיקר עבור החטופים. אולי ראיתם את הסרטון על המכנסיים המוכתמים בטיימס סקוור, הכומתות על עזריאלי או מיצג הבלונים הכתומים בשער הניצחון.
יהב מסביר מדוע הטרנד הזה תפס כל-כך חזק לאחרונה, ואיך זה קשור לשחיקה בתשומת הלב שאנחנו כצרכנים מעניקים למהלכים שיווקיים ופרסומיים. מדובר בהפקות תלת מימד (ולא AI), כשמה שמדהים הוא העובדה, שהם 100% דיגיטליים אבל מייצרים תחושה שמדובר בסיטואציה אמיתית לחלוטין.
האם מדובר בטרנד חולף? או שבזכות טכנולוגיות חדשות נראה שילובים עוד יותר מעניינים ויצירתיים? מה שבטוח זה שלא משנה כמה הטכנולוגיה מתקדמת, היא לעולם לא תחליף רעיון יצירתי ומקורי איכותי, שלא לדבר על המרכיב העדין אף חשוב של שקיפות, במיוחד במהלכים שנראים לגמרי אמיתיים אבל שוב, הם 100% דיגיטליים.
ממליץ בחום להאזין למירן פחמן מראיין את יהב דרייזין בפודקאסט המשובח שלו – Ear Catcher, בו דרייזין מסביר על המגמה, על תהליך היצירה, על ההשפעות והשיקולים מסביב ועוד.
