זה קורה לנו כל הזמן: קראתם ספר שפשוט לא הצלחתם להניח, צפיתם בפרסומת שהצחיקה או אפילו ריגשה אתכם, וזה יכול להיות סטורי שהייתם חייבים לשלוח לחברים מהעבודה כי זה נגע בדיוק בנושא שמעסיק אתכם כרגע.
ההיגיון הטבעי אומר שיש קשר עמוק בין תוכן/סטוריטלינג לבין צרכני התוכן/הלקוחות. זה כמעט נתפס כאמת ברורה (כי זה נכון) אבל כמה מאיתנו באמת משקיעים במחקר להבין מה בדיוק מחזק את החיבור הזה?
ישנה טענה אחת לפיה קשה להגדיר או ״לפרמל״ את הנוסחה שהופכת תוכן למשהו טוב, וטענות אחרות שכן מפרקות את הנרטיב למאפיינים ברורים. הרבה מהחיבורים העמוקים האלו זהים למדעי ההתנהגות או יותר במדויק- למאפיינים שמחברים בין בני אדם בקשרים בינאישיים. אחת מהן שמנסה להסביר איזה תוכן ומסרים עובדים טוב יותר מאחרים:
תוכן שפשוט גורם לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו. הוא משעשע, מלמד, מעשיר.
השני הוא שיפור עצמי: התוכן עוזר לי להבין יותר על עצמי, על הזהות שלי, הוא משפר ואפילו משדרג את עצמי מול העולם סביבי.
השלישי היא התוכן כמעצים חיבורים חברתיים. אנחנו מעריצים או אוהבים את אותם התכנים, זה מייצר שיחות מסדרון/ארוחת שישי, נוצרות קהילות סביב עולמות תוכן מסוימים. אם נחבר את נקודה 2 ו-3 התוכן מאפשר לי לתפוס מקום חזק ודומיננטי יותר באינטראקציה החברתית ועוד…
🚨 עובדות שכן חשוב לקחת בחשבון:
⚡️מדובר בחיבור סוביקטיבי לחלוטין. תוכן מכל סוג לא יכול לגעת ולהשפיע על כולם כל הזמן.
⚡️אמת נוספת היא שלא ניתן ״לכבות״ את הרגשות שלנו, גם כלפי מסרים וסיפורים. זה כלי חזק בידי יצרני המסרים.
⚡️הקונטקסט שבו אנחנו צורכים את הסיפור משפיע דרמטית על רמת החיבור שלנו אליו: תזמון, עונה, שעה ביום, לבד או עם אחרים, המדיון דרכו התוכן מועבר ועוד…
מה זה אומר? 🧐
ככל שהרגש גבוה יותר בעת צריכת התוכן, כך אנחנו זוכרים את המסרים טוב יותר. בנוסף, מותגים חייבים להשקיע ביצירת מניפה של מסרים ותכנים, כדי לשאוף ולהגיע לקהל גדול ככל שניתן. מסר עסקי שמטרתו לעודד קניה יכול לקבל ביטוי תוכני בשלל פורמטים, חלקם ישפיע טוב יותר על חלק מקהל היעד ברמת אפקטיביות שונה לגמרי.
👈🏻 האתגר הוא: לגוון עם התכנים והפורמטים, מדידה של מה שעובד טוב יותר ומול איזה קהל? להשקיע בשחזור של התכנים שעובדים ולזנוח את אלו שלא.
