השבוע הוזמנתי להרצות בפני פורום מנהלות ומנהלי שיווק באוניברסיטת רייכמן.
הגעתי בדיוק בזמן שכולם היו בהפסקה לאחר הרצאה קודמת, וממש בכניסה לאולם אחת המשתתפות היתה בדרכה החוצה, ושמעתי אותה אומרת לאדם אחר: ״אני כבר עשיתי תואר בשיווק, אז אני הולכת…״. משהו בסגנון הזה.
בסיום ההפסקה כשהתחלתי את ההרצאה שלי, האמירה שלה התחברה בול לנרטיב של הסיפור באחר השקפים שלי שדיבר על יצירתיות עסקית, על התנסויות חדשות, על חשיבה רחבה. סיפרתי למשתתפים את מה ששמעתי, והוספתי את דעתי האישית:
טעות גדולה, לדעתי, להיכבל לתפיסות מגבילות מהסוג הזה בארגונים ובמותגים. מנהלות ומנהלים שקובעים שעד נקודה מסוימת, זו אחריות או הדומיין השיווקי, וממנה והלאה מדובר באחריות שונה, מסמלת חשיבה דיכוטומית, מגבילה ולטעמי גם מסוכנת בריאה ההוליסטית של מותג.
בסופו של יום, יש מטרות עסקיות, יש אג׳נדה של מותג, יש ערכים של חברה, ויד אתגרים של החברה כולה, לא של מחלקה ספציפית. נכון שלשיווק אחריות על דומיין מסוים ולצד העסקי על אחר, אבל ברגע שעושים ״קאט״ מחשבתי שמבוסס על גבולות, מסגורים ומידורים, המשמעות היא שתיווצר תרבות שמגבילה את עצמה, שמסתכלת על חלק אחד מהפאזל במקום על התמונה הרחבה.