טקס פרסי האוסקר שהתקיימו השבוע ייצרו כותרות מאוד מעניינות (ולא, אין הכוונה לאינסידנט המדובר והמיותר): לראשונה בהיסטוריה, אפל טי.וי פלוס זכתה בפרס הסרט הטוב ביותר (CODA). מעבר לעובדה שמדובר באפל, מה שיותר מעניין זו העובדה שמדובר בזכיה של שחקנית טכנולוגית שפועלת ומשקיעה בתחום התוכן המשודר/סטרימינג ולא באולפן קולנועי "מסורתי".
מן הסתם זכייה שכזו לא רק שמעניקה רוח גבית משמעותית לה ולכל השחקניות בתחום, סוג של אסמכתא שמקרבת אותן לשולחן המכובד של האולפנים הגדולים, אבל גם תגביר ללא ספק את המלחמה על העיניים של אנשים ברחבי העולם.
רק אתמול פורסם שדיסני פלוס עתידה להתחיל לפעול בארץ בחודשים הקרובים, בתמחור יקר יותר (כרגיל) ביחס לחו"ל אבל זול יותר בהשוואה למנוי הבסיסי של נטפליקס בישראל. במקביל, אפל TV, אמזון פריים וזה עוד לפני שציינו את השחקניות המקומיות שמציעות אלטרנטיבות לא רעות משל עצמן (עם ניסיון לבדל עצמן בעזרת באנדלס= חבילות אטרקטיביות).
אבל, האתגר האמיתי, זירת המלחמה המשמעותית ביותר היא בתוכן. לא תמחור (למרות שזה חשוב), ולא חווית משתמש. תוכן הוא המלך והוא זה שיקבע איזה שחקן בשוק הסטרימינג ימשוך כמה שיותר לקוחות. זו גם הסיבה שתקציב ההפקות המקור של אמזון, נטפליקס, אפל, הולו ועוד עולה בהתמדה בכל שנה, ומגיע לתקציבים שנתיים של עשרות מיליארדי דולרים!
לטעמי אין נאמנות אמיתית מול החלופות, בעיקר כשאפשרות החיבור וההתנתקות זמינים בלחיצת כפתור, השיקולים מהירים וקרים יותר (חלפו הימים של להזמין טכנאי שיבוא עם הממיר והכבלים להתקנות…). מי שיציג תוכן איכותי יותר ייזכה בהצבעת הלקוחות דרך השלט/הממשק הדיגיטלי.