היתה לי שיחה מרתקת ביום שישי האחרון, עם מישהו שהוא מה שנקרא "בכיר בשוק", מינכ"ל כמה חברות והיה דירקטור בשלל חברות ציבוריות אחרות. העשיה המקצועית שלו העניקה לו יכולת להסתכל על מצב נתון ולבחון את הסיטואציה בעיניים ביקורתיות של רוצה לשפר ולקדם את המצב.
בשיחה איתו דיברנו על חדשנות בעולם הפיננסים, על הפוטנציאל של המטבעות הדיגיטליים וכל עולם הקריפטו, אבל מהר מאוד גלשנו לשוחח על העובדה שבארגונים רבים מדברים בשפה של דיגיטל אבל התפיסה והחשיבה הם אנלוגיים בהיבט הכי עמוק שיש.
ואז הוא סיפר לי סיפור קצר שממחיש את האמירה הזו, של תפיסה אנלוגית שמונעת קדמה, ערעור של הסטאטוס קוו: הסיפור הולך אחורה לתקופת מלחמת העולם השניה. בזמן המלחמה, הכוחות הבריטיים זיהו מצב שבו צוות תותחנים שמנה מספר אנשי צוות כלל שני חיילים שבזמן הירי תמיד עמד על הקרקע והחזיק את הזרועות צמוד לחזה. צוות המחקר ניסה להבין את התופעה ואולי ליעל את תפקוד פקודת הקרב כיוון שאין הגיון בלסכן אנשי צוות לחינם.
צוות המחקר לא הצליח להבין את הסיבה שגורמת לשני אנשי צוות לעמוד חשופים בחוץ בזמן הירי ומדוע הם מחזיקים את הידיים צמוד לחזה בזמן הירי .עד שצוות המחקר הגיע במקרה לחייל בריטי מבוגר שהשתתף בקרבות בתקופת מלחמת העולם הראשונה. כשנשאל לגבי התופעה הוא צחק לעצמו וענה: בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עידן שבו הטכנולוגיה היתה פחות מתקדמת, את התותחים הובילו זוג סוסים. ולכן בזמן הירי, שני חיילים היו מצמידים את הסוסים בחזקה לחזה כדי שלא יברחו בזמן הירי מתוך בהלה…וכך הנוהל הזה נותר כסוג של פעולה שלא ממש ברורה הסיבה לקיומה אבל היא הפכה לחלק מכללי הטקס, ולא היה מי שעצר לרגע ושאל מדוע היא מתקיימת והאם היא מייצרת ערך אמיתי!
הסיפור הזה בא להמחיש רעיון או תפיסה, לפיה הרבה פעמים ישנן התנהגויות ונורמות שמקורן נטוע עמוק בעבר, הן נוצרו ועוצבו מסיבות הגיוניות לחלוטין לאותה נקודת זמן, אך ללא גורם שיערער על התופעה וינסה להבין את מקורה ואת הערך שלה בתקופת הזמן הנוכחית, סביר שהיא תמשיך להתקיים פשוט כי "ככה זה, וככה עשו את זה תמיד"….