למה בפרסומות לקרם לחות או בגדי ספורט תמיד בוחרים דוגמניות שהכי לא צריכות את המוצר? (התשובה ברורה, ובכל זאת). לא צריך מחקרים כדי להבין שנשים (והאמת שגם גברים) נמנעות מפעילויות ספורטיביות קבוצתיות כי הן יש להן דימוי גוף נמוך, הן חוששות מהתגובות ובאופן כללי לא מרגישות שלמות עם המצב הפיזי שלהן.
אם סמנכ"לי שיווק הם מנהיגים ארגוניים, במיוחד בעידן הזה, המשמעות היא שהם גם מנועי צמיחה בשירות הארגון". כדי להוביל זאת, הארגונים *חייבים* לגייס ולאמץ אנשים בעלי גמישות מחשבתית, יצירתיות ובעיקר כאלו שיודעים ללמוד מהר.
השבוע האזנתי לוובינר שדיבר על דיזיין סיסטמס. אחת האמירות שממש העיפה לי את המוח היא זו: להבדיל מספר מותג, דיזיין סיסטם ״מודרני״, כזה שנבנה למשל על פיגמה או כלים דומים, מאפשר מהירות של שינוי והתאמה. מכירים את ההתלבטות: שוקלים לשנות תהליך דיגיטלי? אולי לעדכן את השפה? אבל נמנעים כי זה ייקח המון זמן?
דיזיין סיסטם מבוסס פיגמה, כדוגמה, מאפשר להריץ שינויים רוחבית בזמן אולטרה קצר ולקבל מגוון חלופות ואפשרויות, ואז גם להתלבט, לשנות שוב, ולחדד במהירות את התוצרים. למה זה חשוב?
אחת הסיבות שבגללה ארגונים וצוותים נמנעים משינוי, הוא בגלל הפחד לטעות ובזבוז הזמן שייקח לתקן ולשנות שוב. אבל אם מנטרלים לרגע את החשש הזה, למשל דרך כלים שמאפשרים לבדוק ולהטמיע שינויים רבים בקצב מהיר, אז גם החשש מניסוי וטעיה קטן.
כן, אבל… ״אנחנו לא משתפרים אל עבר המטרות שלנו, אלא נשאבים מטה אל עבר השיטות שלנו״ (You don't rise to the level of your goals, you fall to the level of your systems). סוף הסוף הגעתי להאזין לספר ״הרגלים אטומיים״ (Atomic Habits), בדיוק בעת אימוץ ״הרגל״ חדש (ספורט. והוא יהפוך לכזה). המטרה היא לא לקרוא […]
מותגים כיום לא יכולים להיות אדישים למה שקורה סביבנו, וצרכנים מעדיפים מותגים שנוקטים עמדה, מביאים דעה וגם *פועלים* על בסיס הערכים שחשובים להם. פטגוניה, חברת ציוד הספורט והשטח האמריקאית שהוקמה ידי איבון שווינארד ב-1973 היא אחת כזו.
בהסתכלות גלובלית, כ-2 מיליארד בני אדם נולדו בין השנים 1997 – 2012, קבוצת גיל שמוכרת יותר כ: דור ה-z. בארה״ב ובבריטניה בלבד, דור ה-z מייצג כחמישית מהאוכלוסיה, בזמן שבניגריה ובהודו, בני דור ה-z עוקפים במספרם את הדורות המבוגרים יותר.
לצד ההאצה הטכנולוגית שהעולם חווה (בטח בשנה האחרונה), ישנה מגמה הפוכה שהיא גם פועל יוצא ממנה: לעצור את שגעת המסכים, להתנתק מהפידים והנוטיפיקציות, ובעיקר- לדעת ליהנות מהחיים האמיתיים.
זו לא מגמה חדשה, ובאופן מפתיע (?) היא מגיעה דווקא מהחבר'ה הצעירים, כאלו שנולדו לתוך מציאות עשירה בטכנולוגיות ומסכים מכל עבר
החיים בשלבי מעבר טכנולוגיים הם חתיכת אירוע, ואחת הדוגמאות לכך היא שלל הגאדג'טים מבוססי ה-AI שמתיימרים להוות אלטרנטיבה לסמארטפון שלנו. הם מייצגים גישה לפיה בעתיד הקרוב, העיניים שלנו לא יהיו משועבדות למסכים, בזמן שהטכנולוגיה תעטוף אותנו. את הצרכים והשימושים שלנו, בזמן שאנחנו פשט נחיה את חיינו.
זו לא חנות נעליים! מותג הנעליים הברזילאי Veja נוסד על בסיס ערכים של איכות הסביבה, קהילתיות ומחזור. כך למשל, כשהוקמה החברה, המייסדים בחרו לרכוש חומרי גלם טבעיים ישירות מחקלאים שונים בדרום אמריקה (כותנה אורגנית, מוצרי עור שלא עוברים עיבוד מיותר עם כימיקלים ועוד).
האם מדובר בטרנד חולף? או שבזכות טכנולוגיות חדשות נראה שילובים עוד יותר מעניינים ויצירתיים? מה שבטוח זה שלא משנה כמה הטכנולוגיה מתקדמת, היא לעולם לא תחליף רעיון יצירתי ומקורי איכותי, שלא לדבר על המרכיב העדין אף חשוב של שקיפות, במיוחד במהלכים שנראים לגמרי אמיתיים אבל שוב, הם 100% דיגיטליים