זה לא סיפור על סושי, ובכלל לא על קולינריה. זה סיפור על התמדה, על שאיפה למצוינות, על פרפקצוניזם.
את הסושי הכי טוב ביפן (וכנראה שבעולם) לא תמצאו ברחוב ראשי במסעדה מפונפנת בטוקיו, אלא בירידה אל תחת הרכבת תחתית בעיר, באחד מהמסדרונות האפורים והכי לא נוצצים שיש. אבל הסושיה הזו זכתה ב-3 כוכבי מישלן, וזה הסיפור המדהים של המייסד.