כשאפל נכנסה לשוק הסיני, אחת ההחלטות שהיא קיבלה היתה להצטרף לתופעת ה-Live Shopping, לרוב דרך Douyin (הטיקטוק הסיני). מדובר בתכניות ווידאו שמשודרות בלייב למאות מיליוני צופים. התוכן של אפל התמקד בהדרכות על יצירת סרטונים באייפון, והשידור הראשון צבר 1.3 מיליון צופיים תוך השעה הראשונה.
מותג מערבי נוסף שנהנה מפעילות עסקית מטורפת על בסיס שידורי Live Shopping בסין היא זארה, שהגדילה את המכירות שלה בסין ב-50% הודות לאימוץ השיטה, ביחס לשנה לפני תחילת השידורים.
השבוע האזנתי לוובינר שדיבר על דיזיין סיסטמס. אחת האמירות שממש העיפה לי את המוח היא זו: להבדיל מספר מותג, דיזיין סיסטם ״מודרני״, כזה שנבנה למשל על פיגמה או כלים דומים, מאפשר מהירות של שינוי והתאמה. מכירים את ההתלבטות: שוקלים לשנות תהליך דיגיטלי? אולי לעדכן את השפה? אבל נמנעים כי זה ייקח המון זמן?
דיזיין סיסטם מבוסס פיגמה, כדוגמה, מאפשר להריץ שינויים רוחבית בזמן אולטרה קצר ולקבל מגוון חלופות ואפשרויות, ואז גם להתלבט, לשנות שוב, ולחדד במהירות את התוצרים. למה זה חשוב?
אחת הסיבות שבגללה ארגונים וצוותים נמנעים משינוי, הוא בגלל הפחד לטעות ובזבוז הזמן שייקח לתקן ולשנות שוב. אבל אם מנטרלים לרגע את החשש הזה, למשל דרך כלים שמאפשרים לבדוק ולהטמיע שינויים רבים בקצב מהיר, אז גם החשש מניסוי וטעיה קטן.
לפני כ-12 שנים עבדתי באגף פיתוח עסקי ואסטרטגיה בלאומי קארד (היום -MAX), ובאופן טבעי הייתי עמוק בתוך עולם כרטיסי האשראי. באותה התקופה היתה חברת פינטק בשם ״Coin״ שהציעה פתרון מעניין:
למי שמחזיק/ה יותר מכרטיס אשראי אחד, בנוסף לכרטיסי מועדון למיניהם ולא רוצה להיסחב עם כולם בארנק, אז המוצר של Coin, גאדג'ט נטען דמוי כרטיס אשראי, אפשר לטעון אליו את כל הכרטיסים ואז להשתמש בו (פיזית) במסופים השונים, כשהמשתמש היה צריך לבחור את הכרטיס הרצוי בעזרת לחצנים פיזיים קטנים ותצוגת שם הכרטיס על המסך הקטן.
כן, אבל… ״אנחנו לא משתפרים אל עבר המטרות שלנו, אלא נשאבים מטה אל עבר השיטות שלנו״ (You don't rise to the level of your goals, you fall to the level of your systems). סוף הסוף הגעתי להאזין לספר ״הרגלים אטומיים״ (Atomic Habits), בדיוק בעת אימוץ ״הרגל״ חדש (ספורט. והוא יהפוך לכזה). המטרה היא לא לקרוא […]
זהו שיעור חשוב, שכדאי גם להתעמק וללמוד אותו, בטח עבור כל מי שעוסק בייזום, פיתוח ושיווק של מוצרים חדשים: זה בסדר לטעות, זה לגמרי הגיוני להתחיל מ״כיתה א'״ ולהבטיח גרסאות עתידיות שילמדו את מה שקורה וישפרו את המוצר, אבל – להבטיח משהו שלמעשה לא קיים, עם מודל עסקי שלא מחובר למציאות, מעטפת שיווקית טובה אבל כאמור מנותקת מהצעת הערך הבסיסית של המוצר המבטיח, לעולם הטכנולוגי, ללקוחות, לבמקרים – אין טיפת סלחנות ואמפתיה לכל זה
האם אתם רוצים הצעות פרסונליות מחברת התעופה? ממש לא. כולנו רוצים כרטיסים במחיר הגיוני (לא אומר אפילו – נמוך), לבחור את מקום הישיבה (בלי צורך לשלם על כך), לקבל הודעות אם יש דיליי וכן – שהשירות יהיה אדיב ואכפתי, בטח כשהמזוודה לא הגיעה…
מדוע סארבקס מזהה ירידה ברכישות של הלקוחות החוזרים, בזמן שאפליקציית התשלומים והנאמנות שלה נחשבת לבנק קטן? בעשור הראשון לאחר השקת תכנית הנאמנות (2001-2011), כ-10 מיליארד דולר שולמו דרך האפליקציה, מאז לקוחות החברה טוענים ומשתמשים בכ-10 מיליארד דולר בכל שנה!, מה שמהווה כ-25% מהמחזור השנתי של הרשת כולה. מה האיומים על הרשת ומה היא צריכה לעשות כדי להתמודד איתם?
בנק ההשקעות גולדמן סאקס מעריך שה-creator economy הוא שוק שמגלגל כיום כ-250 מיליארד דולר, מספר צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2027. המספרים האלו נובעים מהיקף ההכנסות שמייצרים משפיענים ויוצרי תוכן מייצרים על בסיס המוצרים והמותגים הפרטיים שהם פיתחו. בכל מקרה, המקוריות, היצירתיות והאותנטיות עובדים, והם שווים המון המון כסף.
באיזה שלב הנורמה של השקת מוצרים חצי אפויים הפכה למקובלת והגיונית? ממכוניות חשמליות שחלק מהפיצ'רים עדיין לא זמינים (טסלה), דרך משחקי מחשב שמשיקים משחקים במחיר מלא (ויקר), ואומרים בגלוי שמדובר בגרסת אלפא עם באגים שיטופלו בהמשך, דרך סמארטפונים שהפכו את חוסר המוכנות לנורמה מקובלת, אבל השיא הם כאמור מוצרי ה-AI שבינם לבין שקיפות מלאה על מוכנות המוצרים, לפחות ברמת התכולה והיכולות שמוצגות על ידי היזמים עם ההשקה, הוא מקרי בהחלט.
עבור רבות מהחברות הגדולות בעולם, מהפיכת ה-AI היא לא עוד טרנד, אלא שינוי מהותי ודרמטי באופן שבו הן יעשו עסקים החל מהעתיד הקרוב, ולכן מדובר בהשפעה (ובהזדמנות) שלא ניתן להתעלם ממנה. כפועל יוצא, הנהלות של החברות הגדולות ביותר בעולם מגבשות אסטרטגיות ונוקטות צעדים כדי להבטיח שהן מוכנות לשינויים הצפויים, עד כמה שניתן.
