צפיתי לאחרונה בסרטון הישן הבא והוא הדהים אותי. לכל אורכו מוצגים יישומים טכנולוגיים עתידניים לחלוטין, בטח לתקופה שבה הסרטון נוצר. גם לצד הנרטיב ההומוריסטי שהטכנולוגיות הללו מוצגות: מכוניות עם אמבטיה מובנית, גגות שהופכים לצורת אחרת, גלגלים שמרימים את עצמם, אפשר לזהות באופן ברור דמיון טהור, יצירתיות אדירה.
שלל פתרונות שמתעלמים לחלוטין ממגבלות פיזיקליות ובטח טכנולוגיות, ומוצגים כמענה ישיר לצורך אנושי אמיתי. מגוחך? ברור. מיותר? ממש לא.
בואו נודה על האמת, ההמצאות החדשניות והמשבשות ביותר לרוב לא נוצרות בחדרי הישיבות, אלא ביזמים יצירתיים ששואלים את עצמם שאלה פשוטה (עם תשובה מורכבת ולא ידועה בשלב הראשוני): ״מה אם? – what if?״.
מה חשוב ללמוד מכל זה? תזכורת חשובה:
- חדשנות יכולה לגמרי להגיע ממקום של הומור
2. הדמיון הפרוע ביותר תמיד מגיע הרבה לפני הפרקטיקה (אגב, שם מתחיל המאבק האמיתי בין רצוי למצוי/אפשרי)
3. התקדמות אמיתית תמיד מתחילה בנסיונות ובצעדים קטנים שנראים בלתי אפשריים ואפילו מוזרים בהתחלה
מסקנה: אם אתם עוסקים בפיתוח מוצרים ושירותים חדשים, תזכרו את הסרטון הזה ואת כל מה שהוא מייצג, כי גם הרעיונות המטורפים ביותר נשמעים כך, עד שהם עובדים.
