נסו לדמיין אם לא היו יותר המשביר לצרכן, באג, טויס אר אס, רשת אפריל, או אפילו מייס'יס הגדולה בארה״ב. האם מישהו היה מנסה להקים אותם כיום?
רשתות שנסגרו לא פספסו את המהפכה הדיגיטלית או את החשיבות להשקיע בדיגיטל, אלא בגלל שינויים דרמטיים באופן שבו קהלים (ברובם צעירים אבל לא רק) תופסים, צורכים וגם מצפים לצרוך קמעונאות.
אנחנו חיים בעידן שבו הצרכנים רגישים יותר מתמיד למחירים, יש להם את הכוח להשוות ולחקור מוצרים, הם פונים לערוצי האיקומרס בארץ אבל לא פחות חשוב – לחו״ל, מחפשים את מה שמגניב ועדכני ומה שמעצב את הטעם שלהם הם לא הבובות בחלון הראווה אלא משפיענים ויצרני תוכן בטיקטוק ובאינסטגרם.
שטחי מסחר ממוזגים לא מדברים אליהם, כאלו שמעמיסים עלויות של שכירות, מלאי אדיר ומיותר שלא תואם את הצריכה בפועל וכמובן כוח אדם שלא תמיד תואם את אותם יצרני תוכן בטיקטוק (תכלס, איך הם יכולים בכלל להתחרות מבחינת המלצות ועידוד קניה…?).
למען ההגינות חשוב גם לדייק בנקודה הזו ולהפריד בין סוגי קמעונאים וחנויות פיזיות. יש תחומים שבהם רצפת המכירה הפיזית היא חלק אינטגרלי וחשוב של החוויה, וקשה מאוד בלעדיה (מוצרי עיצוב, לייפסטייל, אופנה ועוד). עצם הנוכחות של חנויות הענק של נייקי אדידאס ומותגים אחרים הם הרבה מעבר לפדיון החודשי בסניף, אלא ההנגשה של המותג בצורה ישירה ללקוחות, וזו רק דוגמה אחת כמובן.
אבל, כשטויס אר אס נכשלה האצבע המאשימה הופנתה לאמזון, אבל מה שאנשים מפספסים זה שב-2024/5 מעט מאוד שואפים להיות קמעונאי צעצועים, ומחפשים איך להיות מעצבי חוויות כמו דיסני, לגו ונינטנדו. הם לא רוצים להשכיר שטחי מסחר יקרים בקניונים המובילים אלא להיות מכונות לוגיסטיקה משומנות ויעילות, עם טכנולוגיות שמסייעות בניהול מלאי חכם ובעיקר רזה כדי לחסוך בהוצאות מיותרות ולהגיב בזמן אמת לדרישה הצרכנית.
לסיכום: אם מרכז הצעת הערך של מותגים כבר לא רלוונטית עבור צרכנים, חייבים לשנות את הצעת הערך העסקית, וזה גם אומר שאם העולם מציג כלים חדשים ומדהימים כדי להיות רלוונטיים, מותגים וארגונים חייבים גם לרענן (בדחיפות) את הטאלנטים שהם מעסיקים ושבסוף מפעילים את הפעילות מול הצרכנים.