כשאפל נכנסה לשוק הסיני, אחת ההחלטות שהיא קיבלה היתה להצטרף לתופעת ה-Live Shopping, לרוב דרך Douyin (הטיקטוק הסיני). מדובר בתכניות ווידאו שמשודרות בלייב למאות מיליוני צופים. התוכן של אפל התמקד בהדרכות על יצירת סרטונים באייפון, והשידור הראשון צבר 1.3 מיליון צופיים תוך השעה הראשונה.
מותג מערבי נוסף שנהנה מפעילות עסקית מטורפת על בסיס שידורי Live Shopping בסין היא זארה, שהגדילה את המכירות שלה בסין ב-50% הודות לאימוץ השיטה, ביחס לשנה לפני תחילת השידורים.
זארה מפיקה את התכניות שלה (לרוב באורך של 45 דקות) מאולפן ייעודי שהיא הקימה בשנגחאי, עם צוות ייעודי של 70 אנשים ו-7 מצלמות, כשהערוץ הצריכה של התוכן הוא כאמור Douyin הפופולרי, שמושך כ-800,000 צופים בממוצע לשידור.
תוכן משודר שמשלב מכירות אינו קונספט חדש כידוע (היי ערוץ הקניות), אבל מה שהרים את התחום ובענק (בעיקר בסין ודרום מזרח אסיה) היא הצמיחה של הסושיאל מדיה והמסחר המקוון.
יתרונות:
אפל מצליחה לשווק את המוצרים שלה בסין מבלי לספק הנחות ומבצעים (להוריד מחירים ב-40% זה קל, אבל לא ססטיינבילי), וזארה הגדילה מכירות ב-50% למרות צמצום פריסת החנויות הפיזיות במדינה.
יתרון נוסף הוא בעצם החוויה וערך התוכן: אפל וזארה לא נוקטות במסרים ״הארד סייל״ כמו מותגים סיניים אחרים. במקום זאת שתיהן מייצרות תוכן קליל, של ״מאחורי הקלעים״, הדגמות, ועוד תכנים שלא קיימים בחנויות (הפיזיות או הדיגיטליות).
שוק ה-Live Shopping ייצר מכירות של כחצי מיליארד דולר ב-2023, עם צפי גדילה של כ-30% ב-2024. אבל לצד הפופולריות האדירה בסין, זארה וכל מותג שחושב להעתיק את המודל גם לשוק המערבי, ניצב בפני אתגרים רבים, שכן תופעת ה-Live Shopping פחות מכר/שמיש באירופה ומדינות אמריקה.
זה לא אומר שזה לא יכול להצליח, אבל כן חשוב להגדיר את ההבדלים התרבותיים. זארה למשל, עומדת לבצע פיילוט של שידורי מכירות באירופה החל מאוגוסט הקרוב, אבל תשדר את התוכן באפליקציה ובאתר שלה, ולא דרך טיקטוק (יש לזה גם שיקול פיננסי, כך היא לא צריכה לשלם עמלות לערוץ המארח את השידור).
