כן, אבל…
״אנחנו לא משתפרים אל עבר המטרות שלנו, אלא נשאבים מטה אל עבר השיטות שלנו״ (You don't rise to the level of your goals, you fall to the level of your systems).
סוף הסוף הגעתי להאזין לספר ״הרגלים אטומיים״ (Atomic Habits), בדיוק בעת אימוץ ״הרגל״ חדש (ספורט. והוא יהפוך לכזה).
המטרה היא לא לקרוא ספר, אלא להפוך לקורא ספרים, המטרה היא לא לרוץ מרתון אלא להפוך לספורטאי (אפילו חובב), המטרה היא לא ללמוד לנגן על גיטרה, אלא להתקרב ולהפוך להיות מוזיקאי.
חשבתי על הטיעונים האלו, ועל כמה הם רלוונטיים גם עבור מותגים וארגונים:
ממש כמו בני אדם, הבסיס של כל מותג הוא סט האמונות והערכים שלו. ההתנהגויות שלנו, כמו של מותגים הן שיקוף של הזהות שלנו, וככל שאנחנו מאמינים בתפיסות האלו יותר, כך קל לנו להישאב אליהם ולהימנע משינוי, מניפוץ מוסכמות, מלעשות צעדים שיקדמו אותנו. מכירים את המשפט ״כי ככה זה אצלנו…״?
ממש כמו שאנחנו משכנעים את עצמו: אני לא טוב בריצה, אני לא יודע לבשל, אני לא חזק בטכנולוגיה, כך גם מותגים מתרגלים לתפיסות של עצמם (פנים ארגונים וגם מול השוק): החברה הזו ידועה בשירות הגרוע שלה, החברה הזו רק מחפשת באזז והודעות יח״צ, החברה הזו ידועה בתרבות הארגונית הרעילה שלה…
ככל שהתפיסות הללו מושרשות יותר, כך קשה יותר לשנות אותן…
אני חוזר לפתיח: כדי לייצר שינוי, זה לא מספיק לקבוע יעדים ומטרות, צריך לעבוד קשה בעיצוב מחדש את השיטות, של המערכות, לשנות את העשיה היום יומית הסזיפית, צעד קטן אחרי השני, עם המון סבלנות והתמדה.
אבל, גם זה לא מספיק, מדוע?
כי אם מותג, ממש כמו כל אדם, לא ישאל את עצמו קודם: איך אני רוצה להיראות? מה מגדיר אותי? מה מייחד אותי? איך הוא, כמו המותג, ידע מה לשנות ולאיזה כיוון לפנות?
אז, האם התעוררתן/ם הבוקר ושאלתן.ם את עצמכם: מה מייחד את המותג/ארגון שלנו? למה שהלקוחות יבחרו אותנו ולא את המתחרה? מה משאיר אותם פה? ובעיקר: האם השיטות והמערכות שלנו באמת תומכות ומקדמות את הערכים והאמונות שלנו? האם אנחנו יודעים בכלל מה הם?