שמעתי בדיחה, לא הכי מוצלחת אבל עדיין מעבירה את המסר בצורה טובה: מספרים על אדם שאבד עם רכבו עמוק בשטחים הפראיים של אירלנד. אחרי שבזבז לא מעט שעות בניסיון לשחזר את דרכו, הוא עצר לצד רועה צאן שניווט את העדר בשטחי מראה ירוקים ואין סופיים.
הוא פתח את חלון הרכב ואמר: ״סליחה, אדוני, אני מנסה למצור את הדרך לכיון העיר דבלין, תוכל לעזור לי?״. רועה הצאן הסיר את הכובע שלראשו, לבש מבט חושב בזמן שגירד את קודקודו, וענה: ״אבכן, אני במקומך, לא הייתי מתחיל את הדרך מפה…״.
כאמור, לא הבדיחה הכי מצחיקה, ובכל זאת היא כן מהווה מטאפורה למציאות שמאפיינת המון ארגונים וחברות כיום. כשהם ניצבים מול מציאות של שינוי, איום ובטח במצבי חירום, רבים חשים חרטה לגבי המבנה והאופי של הארגון שהם מובילים או מנהלים בו. כיום, רבים מאותם ארגונים הפכו למסורבלים, כבדים ובעיקר איטיים, ״הודות״ להוספה של מחלקות, צוותים, נהלים, עובדים ורבדים שונים שמאוד הגיוני ונוצרו מכוונות טובות, אך בפרספקטיבה של שנים, הפכו ספינת מרוץ לספינת מטען ענקית וכבדה.
אבל זה לא משנה מה היתה כוונת המקור, התוצאה היא זו: ארגונים רבים מידי לא מסוגלים להתמודד עם מציאות שדורשת שינוי והתאמות מהירות. אפשר להניח שאצל רבים מהיזמים של אותם ארגונים, וייתכן ואפילו בקרב הנהלות בכירות של חלקם, עברה המחשבה של ״מה אם?״, או – ״לא הייתי מתחיל מפה״….
כנראה שהשאלה המדויקת יותר היא: אז מאיפה כן היית מתחיל?
מי שמקים היום, למשל, בנק חדש, כזה שמטרתו לשרת כמה שיותר לקוחות, להציע מגוון שירותים פיננסיים בצורה יעילה, מהירה וגמישה, עם מעטפת של חווית לקוח אולטימטיבית, האם הוא או היא היו בוחרים באופציה של הקמת סניפים חדשים ונוצצים? או לחלופין לצאת לדרך עם בחירה או בניה של מערכת ליבה טכנולוגית, כזו שתדע לשרת את הצרכים העסקיים, אבל תהיה מספיק חזקה וגמישה כדי לאפשר המשך צמיחה וגם חיבורים עם גורמים חצוניים?
האם מי שרוצה להקים מותג רכבים חדש, ישען על המודל של פורד, טויוטה או שברולט, וינסה להציע דגמים חדשים ומעוצבים? או שיתעלם מכל מה שהוא מכיר ויכוון דווקא לבניית התשתיות החשמליות שיאפשרו תמיכה במאות אלפי/מיליוני רכבים בפריסה גיאוגרפית רחבה, ועם יכולת שליטה, מעקב, וניהול דיגיטליים ויכולת שדרוג גרסאות תוכנה ברכב ממש כמו שמעדכנים גרסה באפליקציה?
שתי הדוגמאות נלקחו לאזורים המופשטים והבסיסיים ביותר של הדיון הפילוסופי, כמובן שישנה מורכבות עמוקה בהרבה, אבל לדעתי המסר ברור.
בעידן בו אנו חיים, באיזו מידה הארגון, מותג או החברה שלכם מסוגלים להתאים עצמם למציאות שמשתנה, באיזה קצב ובאיזה עלויות? אם היו אומרים לכם להתעלם מכל מה שאתם מכירים, לקחת דף נייר לבן ונקי ועם כל הידע שצברתם לאורך השנים, כל הניסיון, הטעויות שעשיתם בדרך, מה שלמדתם מהמתחרים, ולנסות ולשרטט את מבנה החברה מחדש, עד כמה הוא היתה שונה ממה שקיים היום?