כל כך הרבה טכנולוגיות התחילו את דרכן כשהחשיבו אותן כצעצועים יקרים, חסרי תועלת וכאפיזודות חולפות. ״זה לא יעבוד, בשביל מה צריך את זה? אף אחד לא ישלם על זה…״, ועדיין, רוב הטכנולוגיות הללו הציגו וממשיכות להציע דרך נוספת או אפילו חדשה לגמרי לעשות דברים.
חלק לא מבוטל מהטכנולוגיות החדשות של 100 השנים האחרונות נראו בדיוק אותו הדבר: כלי הטיס הראשונים, רכבים, טלפונים ניידים וכמובן המחשבים האישיים. כולם נתפסו כצעצועים יקרים ותו לא.
אבל, וזה אבל חשוב! עצם העובדה שעל מוצר אחד צחקו ופסלו ואכן נעלמו כלא היו בזמן שמוצרים אחרים שגם עליהם צחקו הפכו למשהו ששינה את החיים שלנו, לא מעיד בכלל על מידת סיכויי ההצלחה או הכישלון שלהם.
שתי דוגמאות טובות לכך הן כלי הטיס של האחים רייט, וחגורת הטיל של בל. שתי טכנולוגיות ש:
הציעו דרך חדשה לחלוטין לפעולה (טיסה אנושית)טכנולוגית היו ניסיוניות ובוודאי לא בשלות מספיקנתפסו בהתחלה כצעצועים יקרים שעוררו זלזול וסקפטיות גורפת לגבי הסיכוי שיצליחואחד מהם שינה את האנושות והווה את הבסיס לענף התעופה המודרני, והשני נעלם כלא היה
אפשר להגיד את אותו הדבר על המחשב האישי: התחיל כצעצוע יקר שערכו לא ברור, התקדם לממשק גרפי שאפשר לאנשים שאינם ״טכנולוגיים״ להשתמש בו, התפתח עוד עם החיבור לרשת האינטרנט, דפדפנים, אתרים- כל זה הווה את הבסיס לגלישה מהמובייל, משם לאפליקציות וכו וכו….
*המסקנה:* הדרך מהמצאה חדשה ועד להפיכתו למוצר שישנה את החיים שלנו ארוכה ומאתגרת. לפעמים זה יצליח, לפעמים לא, ולפעמים טכנולוגיות נעלמות לכמה עשרות שנים וחוזרות שוב כשתנאי השוק משתנים גם הם. מה שכן צריך לעשות כתפיסה זה לא להפסיק לשאול שאלות:
מה זה יכול לשנות? מה *עוד* צריך להשתנות כדי לאפשר את זה? אנחנו תמיד נטעה לגבי חלק מהדברים, אבל גם נהיה צודקים לגבי האחרים ולכן השאלה החשובה באמת היא: מה מידת הפתיחות שלנו לבחון, להתנסות, לשאול עוד שאלות, ולא- להבדיל, לפסול, לזלזל ולהיאטם אל מול רעיונות חדשים.
