הדיסקברי (המחקר והגילוי) מהווה חלק קריטי ומשמעותי בכל תהליך של סטוריטלינג, והחשיבות זהה עבור תהליכי סטוריטלינג של ארגונים ומותגים, בדיוק כפי שהיא חשובה עבור כתבה או מאמר עיתונאי.
להבדיל מסיפור בדיוני שבו מעצבים ובונים את הסיפור, הדמויות והנרטיב יש מאין, כשמדובר באנשים ו/או מותגים אמיתיים ישנה חשיבות בחיפוש אחר כל אותם הרגעים, הדמויות והסיפורים הקטנים שמרכיבים והופכים אותם למה שהם.
כדי להמחיש את הטענה הזו, נסו להיזכר בראיון אישי שקראתם, ראיון שבו המרואיין/ת שיתפו בצורה פתוחה וגלויה לגבי הסיפור שלהם (מהיכן באו, איזה תהליכים הם עברו, איזה הצלחות וגם כשלונות, מה מניע אותם, מה מפחיד אותם, איפה הם רוצים להיות, מה עושה להם טוב?), כשהאמת מקבלת במה, מה שמקבלים הוא משהו אחר לחלוטין בהשוואה לראיון יבש, מונוטוני ושטחי. האימפקט של הסיפור שונה לחלוטין, יש לו כוח לשנות ולהניע בצד של הקוראים.
זה אותו הדבר כשמדובר בסיפור של מותג. כשמותג באמת מעוניין לספר את הסיפור שלו, צריך לחפור עמוק ולהבין מי הוא, מה הערכים שלו, מי האנשים שמרכיבים ומפעילים אותו, מה החוזקות והחולשות שלו ולשם מה הוא בעצם קיים. ממש כמו ראיון עיתונאי, התנאי לסטוריטלינג אפקטיבי כשמדובר במותג הוא לשים כמה שיותר (וכמה שאפשר) על השולחן. כדי לעשות זאת, צריך לזהות את האנשים בארגון שיודעים לבטא את עצמם ואת מה שמניע את הארגון/מותג ביום יום:
מה מרגש אותם? מה דוחף אותם קדימה? איפה הם רואים את המותג בהסתכלות קדימה? איזה ערך הוא באמת מייצר עבור הלקוחות ועוד…
אחרי שממפים ואוספים את פסיפס המידע הזה, צריך לסדר אותו ולחשוב על דרכים לתקשר אותו לקהל היעד בצורה המעניינת והאפקטיבית ביותר שניתן. במילים אחרות: כיצד הנמענים/הלקוחות יפיקו את מירב הערך מעצם החשיפה לסיפור של המותג? מה הם אמורים להבין? כיצד הסיפור אמור להניע אותם לפעול?
קטגוריות