במסגרת סדרת הביסים בנושאי תכניות העבודה (אל חשש למי שפספס, ארכז את כולם בפוסט אחד מרוכז), הבוקר אני רוצה להתייחס ל-3 הרזולוציות המשמעותיות ביותר בהקשר הזה, כל אחת מהן חשובה מאוד אבל הן חייבות להתכתב אחת עם השניה כדי להצליח.
- רזולוציית הטלסקופ:
לא, אני לא מדבר בהכרח על תכנית אסטרטגית ל-10 השנים הבאות, כבר התייחסתי לזה השבוע ואמרתי שלדעתי בעידן בו אנו חיים המושג הזה כבר לא רלוונטי בגלל קצב השינוי המהיר. אבל, זה לא אומר שכל ארגון או מותג לא צריכים להיערך ולבנות תשתיות חזקות שיאפשרו לה לא רק לשרוד אלא גם להצליח ולהמשיך ולהתפתח בעתיד. תשתיות טכנולוגיות שהן לב הפעילות, השקעה בהון אנושי עם התאמות למגמות ולשינויים שקורים בסביבה העסקית, השקעה בבניית ״שרירים״ ארגוניים/מותגיים שיתמכו בחזון ובערכי הליבה שלכם. - רזולוציית המיקרוסקופ:
הכוונה לכאן ולעכשיו במובן הכי מיידי וכנה שיש. דריל דאון עמוק, בלתי מתפשר, קר אפילו וישיר למה שקורה מתחת ל״מכסה המנוע״. מה עובד טוב ומה פחות? מה הכאבים המידיים והמשמעותיים ביותר שצריך להתייחס אליהם? איפה המותג מזהה חולשה שצריך לחזק (טכנולוגית, אנושית, תשתיתית). זה דומה לנזילה בבית. מתחיל בקטן, כמעט לא מורגש אבל ככל שעובר הזמן ובמידה ולא מטפלים ככמו שצריך ובאופן נקודתי, זה הופך לבעיה מאוד גדולה בהמשך. - רזולוציית הסטטוסקופ:
צריך להיזהר ולא להתבלבל פה עם הסעיף הקודם. פה הכוונה למיפוי ואיתור הזדמנויות. תקראו לזה חדשנות, תקראו לזה פיתוח עסקי, תקראו לזה להרגיש את השוק, ההגדרה פחות חשובה, המהות הרבה יותר! ציידו את הארגון והמותג באנשים בעלי החוש, הרגישות, זוית הראיה, ההבנה והחשיבה שיחזקו אתכם ביכולת המאוד מדויקת הזו להרגיש את מה שקורה ואולי עתיד לקרות ולהניע אתכם להיערכות הנדרשת.