בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאת זום מאוד מעניינת, אותה העביר דרק טומפסון, במסגרת Section4, החברה החדשה של סקוט גאלווי. טומפסון הוא כתב ב-The Atlantic, יש לו פודסקאסט שנקרא ״Plain English״ והוא גם פרסם ספר שנקרא ״Hit Makers–The Science of Popularity״.
ריכזתי פה במילים שלי תקציר של הדברים שהוא דיבר עליהם, כמו תמיד לא חייבים להתחבר או להסכים ואני אומר מראש, יש מגמות שטומפסון מדבר עליהן שדומיננטיות יותר בשוק האמריקאי מאשר אצלנו, ובכל זאת:
קצת רגע כדי ״להיכנס לאוירה״:
1870 – 1910: תקופה בהיסטוריה של האנושות שבה היו שורה ארוכה של המצאות טכנולוגיות חדשות שהשפיעו דרמטית על האופן שבו אנחנו חיים ועושים עסקים כיום. בחלק גדול מהמקרים, אירוע קטסטרופלי כלשהו או אסון גדול ייצר את הקרקע לשינוי משמעותי שהוביל לטובה. לדוגמה
1791 – התרשה שריפת ענק בשיקגו, עיר שהיתה בנויה בעיקר מעץ, השריפה כמעט מחקה את העיר כולה ואלפים שנהרגו. תושבי העיר שהבינו את הסיכון שבבניה מעץ וגם את הצורך לפתרונות נדל״ן אורבניים מסוג אחר, הובילה אותם לחשוב על פתרונות חלופיים. בעקבות זאת, הומצאה מילה חדשה בשפה האנגלית: גורד שחקים.
1888: הסופה הקשה ביותר בהיסטוריה של ארה״ב, פגעה באפסקת מזון ותרופות, שירות הרכבות הושבת ולמעשה היתה פגיעה נרחבת בכלכלה. בניו-יורק הבינו את הסיכון שנוצר בתלות במזג האויר, ספציפית בהשפעה האדירה שלה על תנועת הרכבות, ולכן הבינו שהם חייבים פתרון שיכול להתמודד עם תופעות הטבע ולמעשה לצמצם את הסיכון, ומכאן נולד הרעיון להקמת הרכבת התחתית – תשתית תחבורה שלא תיפגע מנזקי הטבע. שוב, חדשנות שנולדה על בסיס של אסון גדול.
4 מגה טרנדים – בכולם יש אפקט של חדשנות שבאה מתוך אסון. משהו חדש נולד מתוך בעיה קשה:
1. שינוי בשיטת העבודה המודרני: מודל עבודה היברידי שמשנה את הכל:
מה תרם וממשיך לתרום לשימור מודל העבודה ההיברידי (בעיקר בארה״ב אבל לא רק):
עלויות גבוהות בערים הגדולות גורמות לאנשים לחפש מגורים במקומות מרוחקים ונגישים יותר כלכלית. בנוסף, עצם ההיווצרות של כלים טכנולוגיים חדשים הופכים את יכולת העבודה מרחוק לאפשרית, תוך התגברות על רוב המחסומים שמודל שכזה היה מייצר בעבר. סביבת העבודה הפכה לשקטה יותר בגלל שהעובדים מתקשרים האחד עם השני דרך כלים דיגיטליים, מהמשרד כמו מהבית…
אבל אולי הקורונה לא ייצרה את המהפכה הזו של עבודה מרחוק, אולי היא היתה רק הקטליזטור למגמה? מה למדנו מאז? לאט לאט הכל חוזר לשגרה: בצריכת התרבות, בתיירות, בספורט…אבל, מה שלא חזר להיקפים של לפני הקורונה זה שוק הנדל״ן העסקי (משרדים), שמלאים כיום רק בכ-40% ביחד ללפני פרוץ המשבר. המשמעות היא שייתכן ונושא העבודה מרחוק הוא פה כדי להישאר, בלי קשר לקורונה.
יש מנצחים ומפסידים לגבי עבודה היברידית ו/או חברות שלא מאמצות שיטות ונהלים היבררידיים. המנצחים: החברות שמאפשרות את העבודה ההיברידית מתוך הבנה שהמודל תורם לאיזון בחיים האישיים והמקצועיים, חוסך בהוצאות, עדיין שומרים על קשרים אישיים ומקצועיים בעבודה רק חלק מהזמן הוא מרחוק. נקודה מאוד חשובה ומעניינת בהקשר הזה, ספציפית לגבי התפיסה של המעסיקים סביב המודל ההיברידי: הרבה מעסיקים לא הפנימו שיש עובדים שהעבודה מרחוק מתאימה להם הרבה יותר, הם פרודוקטיביים יותר במודל העבודה הזה, הרבה יותר מאשר עבודה במשרד, ויש עובדים אחרים שלא (טומפסון מדבר על אנשים מופנים בהשוואה למוחצנים).
משבר הקורונה ייצר הזדמנות ייחודית לבצע ניסוי חברתי תעסוקתי גדול ומרתק לגבי עבודה מרחוק, וניסוי אחד שכזה התקיים במיקרוסופוט. מחקר שנערך אצם העלה 2 תובנות:
1. התקשורת בתוך קבוצות עבודה עלתה דרמטית (Hard work): ישיבות העבודה, עבודה צוותית על פרויקטים, עבודה רשמית וממוקדת מטרות
2. התקשורת בין קבוצות צנחה..(Soft Work): השיחות בעמדות הקפה, שיחות המסדרון….וזה גם הגיוני. אבל, מה אפשר להבין מזה?
העבודה במשרד היא הרבה יותר מרק קשרי עבודה מקצועיים. הדינמיקה הבינאישית, התקשורת הרכה כמעט נמחקה כי בעבודה מהבית לא היה את זה יותר. מצד שני, העבודה בתוך הצוותים והמחלקות עלתה, וזה גם הגיוני כי כלים דיגיטליים אפשרו את זה, לפעמים בצורה אפקטיבית יותר מאשר בעבודה הפיזית במשרד. התובנה המרכזית פה מתכתבת עם המלצה למעסיקים: לא כל מודל עבודה, 100% במשרד או היברידי מתאים ל-100% מהעובדים, בלי קשר לקורונה, יש עובדים מכל הסוגים ולכן רק מודל היברידי וגמיש יכול לייצר נוהלי ותשתית עבודה אפקטיבית יותר. נכון, זה מצריך היערכות, יכולות ניהול אחרות ומעקב, אבל זה לא מהווה כלל אתגר טכנולוגי…
ומה לגבי יצירתיות? הרי כל הזמן אומרים שכדי לייצר ולעודד יצירתיות, חייבים תקשורת אישית פיזית, ז״א מאוד קשה עד לא אפשרי לטפח אותה בעבודה מרחוק. האמנם? מחקר שגוגל ביצעה בנושא הזה מצא שזה כן אפשרי, הכל תלוי בתרבות הארגונית, בין אם זה פיזי או דרך זום. אם אתם מעלים רעיון חדש בישיבה פיזית ומישהו עונה ״אוקי״, זה נראה שאותו אדם מקשיב וחושב על הרעיון, אבל אם ה-אוקי נכתב בצ'אט, זה יכול להיתפס אחרת לגמרי, ובמילים אחרות התקשורת האישית נפגעת כי חסרים הניואנסים הפיזיים שאפשר לעלות עליהם רק פנים אל פנים. לכן יש פה גם אתגר, איך מייצרים נהלים ושיטות עבודה שמתאימים לכל סוגי העובדים, במיקוד עבודה קשה ורכה, ז״א מקצועית ורשמית במקביל לקשרים אישיים רכים.
2. מגה טרנד 2: העתיד של העיר:
העבודה מרחוק משפיעה על העיר. בערים הגדולות ביותר בארה״ב, בעקבות שיא הקורונה, מספר התושבים בהן הצטמצם. ״אפקט הדוננאט״: בערים הגדולות שווי הנכסים ירד בעוד שנכסים באזורים מסביב לערים הגדולות דווקא עלה, בגלל הביקוש. ומה קורה עם המשרדים הריקים? איך זה משפיע כלכלית על השוק כשיש פחות עובדים במשרדים במיוחד באזורי תעשיה? פחות עובדים יורדים לאכול בצהריים במסעדות, פחות הוצאות על תחבורה, עסקים קטנים שתלויים בתנועה של העובדים סופגים בהכנסות כי יש פחות תנועה. יש הערכות שמדברות שהיקף הנסיעות ברכבות התחתיות בערים הגדולות לעולם לא יחזור להיקפים שלפני פרוץ המשבר. קשה לדעת אם זה אכן המצב אבל אם כן, יש לכך השלכות דרמטיות.
והצד השני של המטבע: אם הביקוש גדל לחיים בפרברים מחוץ לערים, המשמעות היא עליה דרמטית בדרישה לעסקים משלימים באזורים אלו: בתי קפה, עסקים קטנים, סופרים, תחבורה, תרבות ועוד – כאמור, אפקט הדונאוט.
3. טרנד שלישי: התייעלות
ה״אש״ היא האינפלציה, החדשנות שנוצרת בעקבותיה: יש מוצרים וענפים שלאור המצב מוצאים דרכים להוזיל עלויות ייצור, שיווק ותפעול ובכך שומרים על ביקושים, ומצד שני יש מוצרים וענפים שלא יודעים לעשות זאת, מה שאומר שהמחיר היחסי הופך יקר יותר ולכן הרבה פחות נגיש. מה נדרש?
הרבה יותר חדשנות במגוון רחב של תחומים: תחבורה, נדל״ן, מזון, תקשורת ועוד….ככל שיהיו יותר המצאות, יותר שיטות חדשות ויעילות יותר כך תחומים שלמים יוכלו לא רק לשרוד אלא גם לשגשג גם בתקופה של משבר כלכלי. קחו את תחום הרפואה בכלל וספציפית: הכשרת רופאים.
בארה״ב יש הרבה פחות רופאים ביחס לאירופה וזה מכוון מצד השלטונות: תהליך הקבלה, ההכשרה ארוך וקשה יותר ביחס למדינות אחרות. זה אומר שסטודנטים לרפואה בארה״ב צוברים חובות גבוהים יותר בהשוואה לקולגות במדינות אחרות, מה שדוחף אותם להשיג משרות בכירות ומתמחות יותר כדי להרוויח יותר כדי להחזיר את החובות. נכון שמשמעות נוספת היא ביקוש גבוה יותר לרופאים מומחים מה שיכול להגדיל את התורים וזמן ההמתנה, אבל מצד שני המערכת כולה מקצועית ומתקדמת יותר.
4. פסיכולוגיה: עלייה במדד העצבות של הדור הצעיר
בין השנים 2009-2012, אחוז הצעירים בארה״ב שהעידו על עצבות ודיכאון אישי עלה מ-26% ל-44%, וזה נרשם בכל המדינות, חוצה דמוגרפיות.
למה זה קורה? רבים יאשימו את הצעירים ויגידו שהם פשוט דור כזה, שונה מהדורות הקודמים. אבל:
אם בוחנים מקרית מדדים שאמורים לפחות לסמל את מידת הערכיות של דור, נקבל תמונה הפוכה:
היק צריכת הסמים והאלכוהול נמוך יותר בהשוואה לדורות קודמים, כך גם היקף האלימות, הגיל הממוצע לקיום יחסי מין בגיל צעיר נמצא בעליה, והקבלה של נישואים וקשרים חד מיניים נמצא בעליה, מה שמסמל אמפתיה והכלה גוברים.
אז מה קורה פה באמת?
שילוב של התבגרות מהירה יותר עם ההתבגרות איטית יותר, לא רק אבל לגמרי קשור לחשיפה לאון ליין, רשתות חברתיות, תוכן פוגעני – מגיל מאוד מאוד צעיר, כזה שיוצר בלבול בקרב צעירים שלא בשלים מספיק כדי להבין ולעכל את המסרים ואת מה שהם חווים.
פה נדרשות יכולות חינוכיות שונות לחלוטין כדי לתת להם כלים להתמודד עם זה, אחרת יהיה להם גם קשה יותר להתמודד עם בלבול שכזה בחיים האמיתיים. היכולת לבטא רגשות כמו זעם, תסכול, כעס, הופכים לקריטיים יותר מהעבר, לא רק דרך תוכן ברשתות החברתיות.
ההורים גם אשמים (כמובן): קחו למשל מצב שבו ילד מפחד מכלבים. ההורים יכולים לנסות ולגונן עליו מתוך כוונה טובה, ולמנוע ממנו להיחשף לכלבים. אבל, מה יקרה כשאותו הילד ייפגש גם כבוגר עם מצבים שההורים שלו ניסו בעבר לחסוך ממנו ולגונן, הוא יהיה נטול הכלים להתמודד.
לכן אחד הפתרונות הוא לתת כלים פסיכולוגיים וחינוכיים גם לילדים וגם להורים ואפילו לצוותים מקצועיים שאולי דרך טכנולגויות יוכלו להגיע ליותר אנשים ולתת כלים להתמודד עם מצבי תסכול שייתכן וגוברים בעידן המחובר. לסיכום, מדובר באתגר חינוכי נרחב שחייב לקבל מענה הולם, רשמי ומתוקצב מצד משרדי החינוך, במטרה לצייד את הדור הצעיר והמעטפת ההורית והחינוכית כמובן כדי לחזק אותם לקראת עתיד שבפרספקטיבה של היום, קשה לנו אפילו לדמיין אותה.