לאחרונה צפיתי בסרטון דוקו קצר שנקרא "Kill your darlings" שהוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל הקריאיטיב בקאן, ממש לפני מספר שבועות. זה המקום לציין שהסרט הופק על ידי "Togetherr" בהובלת הפרסומאי אמיר גיא, כחברת בת של Fiverr.
הסרט מדבר על השינויים שחלים על ענף הפרסום והקריאיטיב העולמי, דרך העיניים של בחורה צעירה בשם אנוק, שנבחרה לאשת הקריאיטיב הצעירה ביותר בגרמניה ולאחר מכן עבדה במספר חברות פרסום גדולות במטרה להתקדם ולמצב את מיקומה המקצועי והאישי.
מטרת הסרט: לבחון האם המודל המסורתי של הענף עדיין רלוונטי, ומה מידת התרומה המקצועית והחברתית-תרבותית של אותן קבוצות פרסום ושיווק בינלאומיות לתהליך היצירתי ובסופו של דבר גם לטובת בני האדם. אנוק נפגשת ומראיינת שלל אנשי ונשות קריאטיב בכירים, הן מהצד של חברות הפרסום והן מהצד של הלקוחות ו/או אנשי אסטרטגיה חיצוניים ועצמאיים במטרה לענות על השאלה הזו.
שאלה נוספת שרלוונטית מאוד בעיקר לאחר הקורונה ומתמקדת בדור הצעיר יותר, זה שמתאפיין בתפיסות, ערכים ונורמות שונות לחלוטין לגבי המושג "עבודה", היא: מה עושים כדי לשמור על "אספקה" קבועה ואיכותית של השראה? ואיך זה מסתדר בענף שכמו אחרים בסופו של דבר צריך להתקיים ולהצדיק עצמו כלכלית, גם כשזה אומר לקבל עבודות שאתה כאינדיבידואל ואיש/אשת קריאיטיב פחות מזדהים עם המותג, הערכים שלו ואפילו האנשים שמייצגים אותו.
כמה תובנות שלי מהסרט:
1. התובנה הזו מופנית דווקא כלפי הלקוחות שמחפשים שותפים קריאיטיבים לעבוד איתם: בסופו של יום אתם עובדים עם האנשים, לא עם השם של החברה. אנשים מתחלפים ועוברים בין מקומות, אז צריך להיזהר משלב החיזור של חברות קריאיטיב ומשרדי פרסום כי כשהפרויקט מתחיל המנהלים הבכירים ואלו שמכרו את השירות לוקחים צעד קדימה ואתה בסוף עובד עם אנשים ספציפיים.
2. תבחרו את "השבת" שלכם: הפסקות מתודיות לצורך טעינה באנרגיות ובהשראה. אחד מהבכירים שהתראיין לסרט מדבר על העובדה שהוא שומר שבת וזו אחת מהדרכים שלו להתנתק פיזית ומנטלית ולטעון מצברים קריאטיבים. הוא מציע לכולם למצוא את ההפסקות האישיות, אלו שמאפשרות לטעון מצברים נפשיים ובעיקר קריאיטיביים, אחרת נשרפים מהר.
3. ההיסטוריה חוזרת: כל חברה או סוכנות מתחילה בקטן, מצוות מצומצם וסופר מעורב בכל תהליכי העבודה, ואז גדלים וצוברים עוד לקוחות, ואז הצוות המייסד לוקח כמה צעדים אחורה, כי הם הופכים ובצדק למנהלים שאחראים על אופרציה מורכבת ולא יכולים להרשות לעצמם לקחת חלק בתהליך הקריאיטיבי.
אז חלק פורשים ופותחים משרדים חדשים, משרדי בוטיק קטנים ומגניבים, אבל מה קורה כשהם גדלים וגדלים? או לחילופין, מה קורה כשהם מתקשים לשרוד כלכלית וקונים אותם, ואז נבלעים בענקיות אחרות עם אג'נדות ומנהלים בכירים שקובעים את הטון, לכו תגידו להם שהלקוח הספציפי לא מתאים….? סט לחצים ואינטרסים אחר לגמרי…
4. לא תמיד, אבל לרוב, אנשים נוטים להעסיק את עצמם. כשמדובר בענפים יצירתיים (שזה בולשט כי איזה תחום לא מצריך חשיבה יצירתית….?), הגיוון המחשבתי הופך לצורך קריטי. אם כולם סביב השולחן מהנהנים בהסכמה כנועה, מה הטעם לדיון ולסיעור מוחות? לאיזו תוצאה מצפים בדיוק?