מצאתי את התמונה הזו של מעטפת משלוח ישנה של נטפליקס, מהימים שעוד היתה שירות הזמנת סרטי DVD בדואר. בזמנו, ההבטחה הצרכנית התמקדה בחסרונות של חנויות/מכונות ה-DVD וכיצד היא מציעה אלטרנטיבה חוויתית וגם משתלמת יותר.
דוגמה נוספת, מודעה משנת 1969, כשהכבישים יראו לנו לאן לנסוע. הרבה לפני Waze, המודעה המדהימה הזו של ג׳נרל מוטורס הציגה חזון טכנולוגי פרי פיתוחה, שמבוסס על מערכת מורכבת של מכשירי איתות המשולבים בכבישים בנוסף לסוג של מכשיר/מחשב בתוך הרכבים שיודע לתקשר עם הכביש.
מה מחבר בין שתי הדוגמאות?
בשני המקרים הגיעו שחקנים חיצוניים לורטיקל העסקי המסורתי (נטפליקס חיצונית לתעשיית השכרת הסרטים ווייז חיצונית לתעשיית הרכב). על פניו ״הגיוני״ שתעשיות וותיקות ומנוסות, שיושבות על הצמתים המרכזיים מול הלקוחות יזהו צרכים, שינוי מגמות ובעיקר- הזדמנויות חדשות מבוססות טכנולוגיה (במקרה של GM היא כן זיהתה את הצורך, רק הנסיבות הטכנולוגיות לא היו בשלות).
ומצד שני…, האם נכונה הטענה שחדשנות משבשת שכזו יכולה בסוף להגיע רק משחקנים חיצוניים לתעשיה המסורתית?