הקורונה נתנה בוסט משמעותי להיקף הצריכה המקוונת ברחבי העולם, את זה כולנו יודעים. אבל שוק נוסף שזכה לדחיפה משמעותית הוא אפליקציות המשלוחים המהירים עד הבית.
אבל, כדי להיות הוגנים חשוב להבין את המספרים האמיתיים: עד פרוץ הקורונה, שוק ה-Online grocery עמד על כ-%3.7 (השאר הם חנויות רגילות), הקורונה, כאמור, תרמה להתחזקות השוק הזה שצמח בשנתיים האחרונות לכ-9% , תלוי בשווקים הספציפיים.
אחד האתגרים הגדולים והמורכבים ביותר בשוק השזה הוא בעיית השינוע והלוגיסטיקה, כי מה לעשות: לא כולם הם אמזון כך שבהשוואה לרכישה בחנות הפיזית, יש הפסד של כ-4 דולר לכל סל קניה ממוצע. במספרים הגדולים מדובר בסכומי עתק. בשורה התחתונה, אמנם השוק דוחף לשם, ואני באופן אישי מאמין שמדובר במגמה שרק תלך ותתחזק, גם אם היא תהיה איטית ומורכבת, אבל כל עוד לרשתות הגדולות אינטרסט לקדם את התחום, נטל הפיצוח נופל על חברות הסטארטאפ בתחום, בזמן שלקמעואנים המסורתיים יש את הנכס המשמעותי של סניפים פיזיים.
בהקשר הזה, אחד מתחומי המשנה שמתפתח מאוד הוא BoPiS, שזה buy online, pick in store, מודל שיותר "מדבר" אל ענקיות הקמעונאות שכאמור רוצים למנף את היתרון של תשתית רצפת המכירה הפיזית בסניפים. וואלמרט למשל, כמו גם רשתות אחרות משקיעות מיליונים בפיתוח ובניה של מערכים טכנולוגיים ולוגיסטיים שמטרתם בניית ערך ללקוח המבוסס על הזמנה מהירה באון ליין, מעבר עם הרכב בסניף הפיזי, שם ימתין נציג/ה שיכניס את ההזמנה לרכב כדי לשהות שם כמה שפחות….
בארץ מספר השחקנים מצומצם, אבל בארה"ב, ספציפית בניו-יורק, מדובר בחלק אינטגרלי מהחיים האורבניים. ה-סיבה היא כמובן: נוחות! למה לצאת מהבית או להיכנס לאתר ההזמנות של סופר גדול, כששלל אפליקציות של חברות סטארטאפ מציאות חוויה פשוטה, מהירה וזולה לקבל את המצרכים עד הבית. מילת נפתח נוספת היא: ספונטניות! אותן אפליקציות שמתחייבות למשלוח תוך 15 דקות יהיו ה-בחירה דה פקטו לכל מי שבדיוק נגמר לו החלב, הביצים או חומר הניקוי.
אם חושבים על זה, ברגע שיותר אנשים בוחרים להזמין את המוצרים שלהם ישירות מתוך אפליקציה, במקום הליכה לסופר (או אפילו לבצע הזמנה מהסופר), אז בהגדרה המדף הדיגיטלי של אותן אפליקציות הופכות למאוד משמעותיות ומשפעיות על ההעדפות הצרכניות.
יותר מכך, חברות CPG (מוצרים ארוזים המיועדים ללקוחות הקצה) קטנות ויצירתיות פועלות כדי לחבור לאותן חברות משלוחים במטרה להיעזר בהם למנף את החדירה שלהן לשוק, יצירת מודעות צרכנית ובשורה התחתונה – למכור!
יצרני משקאות קטנים, מאפים ועוגות, מוצרי מזון קפואים, אלו רק כמה דוגמאות למותגים קטנים ומקומיים, שהסיכוי שינגסו בנתח השוק של המותגים הגדולים שואף לאפס, חוברים לאפליקציות המשלוחים כדי שאלה יציגו אותם בחנות הדיגיטלית באפליקציה. כיוון שקהל היעד המרכזי של אותן אפליקציות הם לרוב צעירים, דיגיטליים ובעלי מודעות צרכנית שמקדמת התנסויות, זה חיבור מעולה עבור יצרני המזון והמוצרים הקטנים שמחפשים קהל כזה בדיוק.
יתרון חשוב נוסף בחבירה לאותן חברות משלוחים: מדובר כאמור בחברות סטארטאפ טכנולוגיים לכל דבר, וככאלו הן משקיעות משאבים רבים בשיווק של עצמם, מה שממנף "על הדרך" את פוטנציאל החשיפה של אותם מותגים קטנים ומקומיים. אז נכון, יש פה אתגר משמעותי של סקייל כיוון שמדובר בתופעה אולטרה אורבנית, מודל שיהיה קשה ליישם באזורים גאוגרפיים מרוחקים ופחות צפופים, ועדיין, אותן חברות שמוכיחות יכולת זוכות להשקעות של מאות מיליוני דולרים מחברות הון סיכון.