אני בכוונה לא קורא לזה חדשנות, אבל…
1. אין גורם אחד מוגדר ורשמי בארגון שמרכז ומוביל את התחום. זה לא אומר שהוא אחראי על הטמעת השינוי, אבל הוא מהווה גורם מרכז ומקשר עבור כל היחידות העסקיות. זה גם לא חייב להיות בן אדם אחד.
2. מניסיון שלילי בעבר, לא מאמינים שגורם חיצוני יכול לסייע בהובלה והטמעת השינוי.
3. אלמנט האשמה: לעצור ולהתבונן על מה שקיים, במטרה לזהות פערים והזדמנויות יכול להתפרש אצל רבים כסוג של ציד מכשפות, וחיפוש אחר אשמים. אחת הדרכים להתמודד עם זה היא לייצר שיחה פתוחה, כנה ובעיקר מכילה, עם המון אופטימיות כלפי ההזדמנויות שמולנו, לא הכשלונות שמאחורינו.
4. השקעות חדשות אל מול תחזוק השוטף. הרבה יותר קל להשקיע משאבים בשיפור הקיים, מאשר השקעה חדשה לגמרי, גם אם ברור שזו הדרך הנכונה יותר. החיסרון של השקעה בקיים, במקרים מסוימים: פתרון טלאי על טלאי במקום טיפול שורש אחד כואב, יקר אבל אפקטיבי.
5. קשה להציג מודל או הצדקה כלכלית למשהו שלא קיים עדיין. דוגמה טובה היא בריטיש איירוויס, שפעם נחשבה למותג תעופה מוביל, ועם השנים הפכה למושא ללעג. היא לא תחזקה את השירותים שלה, מערכות מיושנות, גישה וחוויה מיושנים, בקיצור: ישנו על האף.
להבדיל, איזיג'ט, מותג לואו קוסט כביכול לא בר השוואה מציג חווית נוסע דיגיטלית מדהימה, וגם אם מראש אין ציפיות גבוהות, נותן בראש למותג הבריטי המסורתי והותיק. אז מה נכון בשורה התחתונה? ללקוחות כמו גם לבעלי המניות?
6. זה קשה: שינוי לוקח זמן, השקעת משאבים, לפעמים זה מצריך לעצור תהליכים קיימים כדי להשקיע בחדש (בתשתית), מי רוצה את הבאלגן הזה? 7. וכמובן, ששינוי מצריך המון אומץ, תעוזה, הנהגה חזקה ותאמין ותוביל את השינוי בשטח, כזו שתעצב תרבות ארגונית של שינוי אמיתי, עמוק ומהיסוד.
