בשבוע שעבר פרסמתי את החלק ה-1 של הסקירה (פספסת? אפשר לקרוא פה), התייחסתי לניסיונות העבר של גופים פיננסיים, חברות טכנולוגיה וכמובן חברות פינטק לפצח את האתגר הזה שנקרא ״ארנק דיגיטלי״ ומה זה בכלל אומר בעצם. דיברתי על המהפיכה האמיתית ששירותי התשלום הדיגיטלי דרך הנייד כמו אפל פיי הביאו לעולם, וסיימתי בטעימה לקראת הפרק הנוכחי, בו אתייחס גם למה שקורה בסין ובדרום מזרח אסיה, שם הארנק הדיגיטלי הוא מציאות בשטח.
מהפיכת ה-Super Apps
מי שלא מכיר את המושג, מדובר באפליקציות-על, כאלו שמהוות את ה-מקום דרכו אזרחים וצרכנים מבצעים את כל הפעולות הדיגיטליות בחייהם. הסופר אפליקציות הן למעשה פלטפורמה רחבה, שמשלבות לתוכן מגוון עצום של שירותים: תקשורת כתובה, רשתות חברתיות, פיננסים (העברות כספים, גישה למידע בבנק, ניהול השקעות, ביטוחים, תשלומים לעיריות ולמוסדות רשמיים…), הזמנת מזון (סופרים ומכולות, מזון מהיר), תחבורה (הזמנת מוניות ותשלום עבורן, תשלום בתחבורה הציבורית, טיסות ואפילו אופניים/קורקינטים שיתופיים), מועדוני לקוחות וצרכנות, ועוד ועוד…
וזה לא נגמר פה. שתי האפליקציות ששולטות בשוק בסין ובדרום מזרח אסיה (אליפיי ו-Wechat) לקחו את הקונספט צעד אחד קדימה, ומציעות לגופי צד שלישי להנגיש את עצמם בתוך הסופר אפליקציות באמצעות ״מיני-אפליקציות״. אסביר בעזרת דוגמה: ניקח למשל את מקדונלדס שמעוניינת להציע שירות הזמנות במובייל.
היא מאפשרת שימוש באפליקציה הייעודית שלה כמובן, אבל כדי להגיע לקהל רחב באמת, הסופר אפליקציות מאפשרות לה לפתח מיני-אפליקציה, סוג של תוכנת מובייל שמתארחת בתוך הסופר אפליקציות הגדולות, כך שהיא, כמו כל מותג אחר שעושה זאת, מנגישה עצמה למאות מיליוני צרכנים ביום, במה שמהווה את ה-צומת הצרכני-דיגיטלי הגדול ביותר במדינה. במובן מסוים, האינטרס העסקי של מקדונלדס או כל מותג אחר, הוא לפתח ולבסס קודם כל את הסופר אפליקציה ורק אחרי את האפליקציה הראשית של עצמה. מדהים כשחושבים על זה……
למה דווקא בסין?
לא בכדי האבולוציה הזו התרחשה בעיקר בסין ובאזור דרום מזרח אסיה. נכון שיש קווי דמיון מסויימים בין השוק הסיני למדינות נוספות כמו אינדונזיה, תאילנד ועוד, אבל אחד מהקטליזטורים המשמעותיים ביותר לתופעה היא ההבנה וההשקעה של ענקיות הטכנולוגיה הסיניות בשווקים בתוליים יחסית שנמצאים סביבה, שבהם מודל הסופר אפליקציה יכול להצליח.
חשוב לזכור שבדומה לשוק הסיני, גם במדינות נוספות באזור המושג אינטרנט בייתי כמעט ולא היה קיים אפילו בשנות ה-90 המאוחרות, ובזמן קצר יחסית הם קפצו ישירות לעולם המובייל, מה שאומר הנגשה של ערך זמינות האינטרנט לכל אחד/ת ישירות מהסמארטפון, בזמן שכמות בתי האב עם מחשב מודרני שמחובר לרשת האינטרנט קטנה יחסית, כשמדובר באמוץ סמארטפונים, הקצב ובעיקר ההיקפים הם חסרי תקדים! כך הלכה למעשה, הסמארטפון הפך לה-מסך הראשון והמרכזי בחייהם…״רוח גבית״ נוספת היא כמובן המבנה השלטוני שמאפשר ואפילו דוחף את הסופר אפליקציות, גם כאמצעי שליטה ומעקב, אבל זה נושא לסיכום אחר…למי שרוצה לקרוא עוד על 2 סופר אפליקציות שפועלות מחוץ לסין, זה הקישור בשבילכם.
אוקי, וממה חוץ מתשלומים ופיננסים?
אז נראה שדי כיסינו את הנוכחות העשירה של השירותים הפיננסיים בארנק (אחרת זה לא יקרא ארנק…), אבל מה עוד יכול להיות רלוונטי למוצר שכזה? אם נחזור (רק לצורך הטיעון) לתקופת הקורונה, הרבה מאוד אנשים ניסו בכל דרך לצמצם את המגע הפיזי לא רק עם בני אדם אחרים אלא גם עם חפצים שעוד אנשים נוטים לגעת בהם. זה כלל כספומטים, לחצנים במעליות ועוד. שלא במפתיע, תחום הפיננסים קיבל מענה מהיר והולם לצורך החדש הזה, מה שתרם באופן משמעותי לאימוץ אמצעי תשלום דיגיטליים ישירות מהנייד. אבל, מלבד כרטיסי אשראי ואולי גם מזומן, הארנק הפיזי כולל גם תעודות זהות ורישיון נהיגה.
מסתבר שדור חדש של ארנקים דיגיטליים צמח יחסית לאחרונה, גם בזכות הקורונה וגם כמענה לצורך באמת ליתר ארנק וכרטיסים פיזיים. הקטגוריה החדשה (יחסית) הזו נקראת: “Digital ID wallets”. באופן מתבקש אפילו, בעיקר לאור טכנולוגיות הזיהוי הביומטרי בסמארטפונים כיום, הגיוני שגם התעודות האישיות שלנו, אלו שנועדו מראש לזיהוי יקבלו ביטוי דיגיטלי רשמי, מאובטח וזמין ישירות באפליקציה (לרוב החיבור בין צורך בזיהוי של לקוח לבין ביצוע התשלום הוא גם רגולטורי).
ה-“Digital ID wallets” של העתיד יכללו הרבה יותר מרק רישיון נהיגה ותעודת זהות (בארה״ב בעיקר), אלא צפויים ליתר את כל המסמכים והתעודות הרשמיות, לרבות דרכונים, תיעוד והיסטוריה רפואית, מפתחות לרכב ולבית ועוד. חשוב לציין שכבר ישנם כמה שחקנים טכנולוגיים שמציעים שירותים בענף, החל מאפל שמציעה את אפליקציית הארנק הדיגיטלי שלה, שם מעבר לכרטיסי אשראי ודביט, ניתן להעלות ולשמור כרטיסי עליה למטוסים, כרטיסי רכבת ותחבורה ציבורית ובמדינות מסוימות גם רישיון נהיגה.
חברה נוספת שמציעה שירותים דיגיטליים לארנקים, בדגש על היכולת לשמור מסמכים, תעודות ומידע רגיש אחר בסביבת מובייל נגישה ומאובטחת היא Folio.
עם הפנים קדימה
אז די ברור שיגיע היום שבו הטלפון שלנו יחליף לחלוטין את הצורך בארנק פיזי כמו גם כרטיסים, תעודות ומסמכים פיזיים. אנחנו כבר נמצאים בשליש הדרך לפחות לקראת מציאות שכזו. הפער נמצא כרגע באזורי הרגולציה ואימוץ צרכני, והרבה פחות בצד הטכנולוגי, שכן הטכנולוגיה כבר קיימת וזמינה.
בהקשר לאימוץ צרכני, אי אפשר לדבר על שמירת פרטים ומידע אישי מבלי להתייחס לאתגר הענק של פרטיות ואבטחת המידע. ברור לכולנו שפגיעה בפרטיות הזו תסדוק את אמון הצרכנים בעצם השימוש בארנקים הדיגיטליים, בטח ביישומים הרחבים והעמוקים יותר שהגרסאות העתידיות צפוויות להציע. השוק כולו יצטרך לבנות מנגנוני אבטחה, שירות ורגולציה כדי לתמוך באופן רשמי בשירותים הללו, ובמובן מסוים זה יהיה דומה לבניית האמון של הצרכנים בעצם השימוש בכרטיס אשראי בזמן קניות און ליין.
לא מדובר בהיסטוריה רחוקה כשרוב הציבור לא העלה על הדעת להקליד באתר כלשהו את פרטי כרטיס האשראי, ולמרות הונאות שתמיד יהיו…כיום אנחנו נמצאים ברמת אמון וצריכה שונה לחלוטין.
התייחסות אחרונה לסיכום: ממש לפני כשבוע קראתי כתבה שהתייחסה למהלך חדש של וואטסאפ, שכבר מיישמת במדינות שונות בחו״ל אפשרות ללקוחות הקצה לחפש עסקים שנמצאים סביבם. המשמעות היא שוואטסאפ בוחנת אפשרויות חדשות לייצר מוניטיזציה עבור וואטסאפ, והאמת שתמיד הרגשתי שתחום העסקים הוא המפתח.
מעבר ליכולת לחפש עסקים, השלב הבא והמתבקש הוא כמובן לשלם לאותם העסקים ישירות דרך וואטסאפ, לבנות תכניות נאמנות שכבר קיימות בקונסטלציות נקודתיות ובעיקר קהילתיות, ומסתמן שדרך וואטסאפ יוכלו להיות אפילו יותר יעילות וממוקדות.