במקום להיכנס לאתר מסחר ולהתחיל לסנן ולצמצם אפשרויות, למה לא פשוט לכתוב: "אני מחפשת שמלת קיץ לחתונת שישי של חברה קרובה"? אם יש משהו שהכניסה של ChatGPT ייצרה, היא תחילת דפוסי החיפוש שלנו, ולא – גוגל לא ממש אפשרה את זה עד כה. כשמגדובר בקמעונאות השינוי הזה יכול להיות קריטי, ולאפשר חווית קניה שונה בהרבה ממה שאנחנו מכירים היום, ולדעתי זה גם ישפיע על האופן שבו אתרי מסחר גדולים, בכל תחום, יעוצבו ויפותחו.
כפלטפורמה חדשותית מובילה עם 185 מיליון קוראים בחודש, יאהו! הבינה שטכנולוגיות GenAI יכולות לייצר עבור ערך עסקי, ולא פחות חשוב (ואולי יותר): ערך עבור קהל הקוראים. לא תמיד צריך לפתח לבד או להמציא את הגלגל, החברה זיהתה הזדמנות ורכשה את Artifact’s, אפליקציית חדשות מבוססת AI אותה הקימו מייסדי אינסטגרם (אך נסגרה מסיבות פיננסיות), ושילבה את הטכנולוגיה בתוך יהאו! חדשות.
טרנד ה- Dumb Phones (הטלפונים הטפשים, כאנטיזטה לסמארטפונים) נולד סביב התובנה שהחיים האמיתיים נמצאים סביבנו בזמן שאנחנו דבוקים למסך. כך נוצרה תנועה צרכנית-טכנולוגית שאומרת: עד כאן. אנחנו מחזירים לעצמו את השליטה.
השבוע גיליתי את ה-Light Phone III, דגם חדש של חברת "The light phone", שמייצרת טלפונים שהם ממש לא טיפשים, אלא פשוט מנותקים במודע מכל מה שרעיל ושואב זמן בסמארטפונים הקיימים.
כמו רבים רבים חיכיתי בציפייה לקראת אירוע המפתחים של אפל שהתקיים אתמול (שני). שלל הכרזות פחות מרגשות, מלבד זו שבכותרת. אפל כמותג, מעולם לא פעלה לפי טרנדים או מגמות בשוק, לרוב משאירה לאחרות להשיק ראשונות, לא נגררת למהלכים מהירים ובטח שלא מחפשת כותרת, תמיד ערך ללקוחות ובתנאי שיש הלימה לערכים של אפל.
כשאפל נכנסה לשוק הסיני, אחת ההחלטות שהיא קיבלה היתה להצטרף לתופעת ה-Live Shopping, לרוב דרך Douyin (הטיקטוק הסיני). מדובר בתכניות ווידאו שמשודרות בלייב למאות מיליוני צופים. התוכן של אפל התמקד בהדרכות על יצירת סרטונים באייפון, והשידור הראשון צבר 1.3 מיליון צופיים תוך השעה הראשונה.
מותג מערבי נוסף שנהנה מפעילות עסקית מטורפת על בסיס שידורי Live Shopping בסין היא זארה, שהגדילה את המכירות שלה בסין ב-50% הודות לאימוץ השיטה, ביחס לשנה לפני תחילת השידורים.
השבוע האזנתי לוובינר שדיבר על דיזיין סיסטמס. אחת האמירות שממש העיפה לי את המוח היא זו: להבדיל מספר מותג, דיזיין סיסטם ״מודרני״, כזה שנבנה למשל על פיגמה או כלים דומים, מאפשר מהירות של שינוי והתאמה. מכירים את ההתלבטות: שוקלים לשנות תהליך דיגיטלי? אולי לעדכן את השפה? אבל נמנעים כי זה ייקח המון זמן?
דיזיין סיסטם מבוסס פיגמה, כדוגמה, מאפשר להריץ שינויים רוחבית בזמן אולטרה קצר ולקבל מגוון חלופות ואפשרויות, ואז גם להתלבט, לשנות שוב, ולחדד במהירות את התוצרים. למה זה חשוב?
אחת הסיבות שבגללה ארגונים וצוותים נמנעים משינוי, הוא בגלל הפחד לטעות ובזבוז הזמן שייקח לתקן ולשנות שוב. אבל אם מנטרלים לרגע את החשש הזה, למשל דרך כלים שמאפשרים לבדוק ולהטמיע שינויים רבים בקצב מהיר, אז גם החשש מניסוי וטעיה קטן.
לפני כ-12 שנים עבדתי באגף פיתוח עסקי ואסטרטגיה בלאומי קארד (היום -MAX), ובאופן טבעי הייתי עמוק בתוך עולם כרטיסי האשראי. באותה התקופה היתה חברת פינטק בשם ״Coin״ שהציעה פתרון מעניין:
למי שמחזיק/ה יותר מכרטיס אשראי אחד, בנוסף לכרטיסי מועדון למיניהם ולא רוצה להיסחב עם כולם בארנק, אז המוצר של Coin, גאדג'ט נטען דמוי כרטיס אשראי, אפשר לטעון אליו את כל הכרטיסים ואז להשתמש בו (פיזית) במסופים השונים, כשהמשתמש היה צריך לבחור את הכרטיס הרצוי בעזרת לחצנים פיזיים קטנים ותצוגת שם הכרטיס על המסך הקטן.
כן, אבל… ״אנחנו לא משתפרים אל עבר המטרות שלנו, אלא נשאבים מטה אל עבר השיטות שלנו״ (You don't rise to the level of your goals, you fall to the level of your systems). סוף הסוף הגעתי להאזין לספר ״הרגלים אטומיים״ (Atomic Habits), בדיוק בעת אימוץ ״הרגל״ חדש (ספורט. והוא יהפוך לכזה). המטרה היא לא לקרוא […]
זהו שיעור חשוב, שכדאי גם להתעמק וללמוד אותו, בטח עבור כל מי שעוסק בייזום, פיתוח ושיווק של מוצרים חדשים: זה בסדר לטעות, זה לגמרי הגיוני להתחיל מ״כיתה א'״ ולהבטיח גרסאות עתידיות שילמדו את מה שקורה וישפרו את המוצר, אבל – להבטיח משהו שלמעשה לא קיים, עם מודל עסקי שלא מחובר למציאות, מעטפת שיווקית טובה אבל כאמור מנותקת מהצעת הערך הבסיסית של המוצר המבטיח, לעולם הטכנולוגי, ללקוחות, לבמקרים – אין טיפת סלחנות ואמפתיה לכל זה
האם אתם רוצים הצעות פרסונליות מחברת התעופה? ממש לא. כולנו רוצים כרטיסים במחיר הגיוני (לא אומר אפילו – נמוך), לבחור את מקום הישיבה (בלי צורך לשלם על כך), לקבל הודעות אם יש דיליי וכן – שהשירות יהיה אדיב ואכפתי, בטח כשהמזוודה לא הגיעה…
