כוחו של אורח לרגע

לפני כמה שבועות ישבתי לשיחה עם לקוח. זרקתי לו השערה ראשונית, אחרי אולי שעתיים של מחשבה על החברה. התגובה שלו הפתיעה אותי: "בדיוק נגעת בנקודה שאני מנסה להבין כבר שנים."

זה אולי נשמע מפתיע, אבל מבחינתי זו בדיוק המהות של העבודה שלי. ועדיין, מנקודת מבט חיצונית זה נשמע לא הגיוני. איך ייתכן שמישהו שחושב על הפעילות העסקית במשך שעתיים יבין אותו טוב יותר ממי שמנהל אותו כבר עשרים שנה?

זו לא שאלה של כישרון, וגם לא של לקוח מבולבל. זו תופעה נורמלית לגמרי וממש לא יוצאת דופן. כשחושבים על זה, זו התוצאה שהייתי מצפה שיקרה. אבל למה? הרי זה נשמע חסר היגיון.

מדוע ידע נוסף לא מוביל להבנה טובה יותר? נסו לדמיין את העסק או הפעילות העסקית שלכם לרגע. אתם כנראה תראו פריסה עצומה של מידע, הרים של ניתוחים, דו"חות ומצגות מכל זווית אפשרית. מדובר למעשה בגלקסיה של ידע מצד אחד, אבל גם בלגן לא קטן מצד שני.

עכשיו, מה קורה כשאדם "בור" מסתכל על אותו העסק? הוא רואה רק את "נקודות האור" הבולטות ביותר, את הנתונים שזועקים לעין לצופה מהצד שלא "מעורפל" מהיסטוריה של עשייה והתעמקות במציאות הקיימת.

כל הרעש והסחות הדעות נעלמות (למעשה, הן אינן קיימות עבור האורח לרגע, שלא מכיר בהן), מה שמאפשרת לעשות משהו שהבעלים/מנכ"ל/ית או הנהלה בכירה, וותיקים מקצועיים ומנוסים ככל שיהיו לא מצליחים לראות:
לזהות תבנית.

ותבנית, היא מה שהופכת מידע לסיפור, למשהו שניתן להבין, לנתח ולפעול לפיו. תבנית, במילים אחרות, מולידה אסטרטגיה. שאלה לגיטימית תהיה: איך נדע שהנקודות הבולטות באמת מייצגות את מה שחשוב? אולי המידע הקריטי נמצא דווקא באזור אחר שפחות צועק או בולט החוצה?

תאורטית, אין לנו דרך לדעת. אבל בפועל — יש. אחת התכונות היפות של המציאות היא שתבניות חוזרות על עצמן בגלים ובעוצמות שונות: כלומר, המיקרו משקף את המאקרו. כשאנחנו מזהים את התבנית שמחברת בין הנקודות הבולטות של עסק, נוכל להיות בטוחים למדי שהיא חוזרת על עצמה בכל הרמות. לדוגמה: חברה עם בעיה עמוקה של ניהול דאטה, תחווה את הפער הזה בכל רובד עסקי ולא רק בתחום מסוים…

זו הסיבה שלאורח לרגע יש ראיה או אפילו הזדמנות לראות דברים שה"וותיקים" לא מסוגלים, וזה לראות את המציאות האוביקטיבית.

בכנות, אני לא חושב שזה מצריך מחקרים עמוקים, מתמשכים ויקרים. לפעמים מספיקה נקודת מבט רעננה ומפוקסת כדי לראות את כל מה שנפל בין הכיסאות, את האזורים שמי שנמצא בתוך המערכת התרגל להתעלם מהם, לא מכוונה רעה חלילה, אלא פשוט מתוך כוח האינרציה.

לכן האמונה הרווחת ש"יותר מידע = יותר הבנה" תמשיך להתקיים. וזה בסדר. אבל מבחינתי, ישנה הזדמנות אדירה להצצה של גורם אוביקטיבי, כזה שיודע להסתכל על התמורה הרחבה מצד אחד, אבל גם לזהות את הרווחים בין ה"כיסאות" מנגד, כי שם בדרך כלל נמצאות הרבה מהתשובות.