בהסתכלות גלובלית, כ-2 מיליארד בני אדם נולדו בין השנים 1997 – 2012, קבוצת גיל שמוכרת יותר כ: דור ה-z. בארה״ב ובבריטניה בלבד, דור ה-z מייצג כחמישית מהאוכלוסיה, בזמן שבניגריה ובהודו, בני דור ה-z עוקפים במספרם את הדורות המבוגרים יותר.
בלי קשר למיקום הגיאוגרפי שלהם, הנרטיב של בני דור ה-z זהה: הבייבי בומרס נולדו בעידן פוסט מלחמתי (והמעבר האיטי אך קבוע מחיים במחסור לעליה מתמדת באיכות החיים ותרבות הצריכה), המילניאלז נולדו בשנות ה-80 וחוו את המשבר הכלכלי של 2008 כבגירים, רובם מועסקים (אגב, פה יש תובנות ממחקר מרתק שהתעמק ספציפית בפער מעמדות שנוצר בבני דור המינילניאלז), ועבור בני דור ה-z, התפיסה שמלווה אותם היא: מדובר בדור שנולד עם סמארטפון ביד וכל מה שהוא מייצג (לטוב ולרע), ושהם בעלי סיכויים קטנים מאוד להגיע ליכולות הפיננסיות של הדורות הקודמים להם.
בני דור ה-z סופגים את האמירות הללו מההורים שלהם, מהתקשורת ומ״מחקרים״ שצופים להם עתיד פיננסי עגום. לא שחסר להם על מה לדאוג, דור ה-z ״עשיר״ בדאגות: על מצב האקלים, על תעסוקה והגשמה עצמית, כמובן על הקושי לרכוש בית, ולזה אפשר להוסיף רף חרדות ובדידות שבין היתר נובעות מהשימוש ברשתות החברתיות (רגולטורים אמריקאיים ובריטים בחנו אפשרות להגביל בחוק השימוש בסמארטפונים וברשתות חברתיות עד לגיל 16).
עם אמירות ותחזיות שכאלה, קשה להישאר אופטימיים לגבי דור ה-z. אבל, בבחינה רחבה ומעט שונה, אפשר למצוא צדדים חיוביים יותר, המאירים הזדמנויות ואופטימיות:
במדינות ובכלכלות מתפתחות, למשל באפריקה, הודו ודרום אמריקה, בני דור ה-z נהנה מתנאים משופרים ביחס למילניאלז ולבייבי בומרס, בעיקר הודות לקדמה טכנולוגית שמייצרת הזדמנויות נרחבות עבורם (חינוך וגישה למידע, בידור וביטוי עצמי, אורינות והתנהלות פיננסית, גישה למידע רפואי, יצירת מקורות הכנסה חדשים ואפילו מסחר בין לאומי). באופן יחסי, הם בריאים יותר, משכילים יותר, והודות לסמארטפונים, מעודכנים יותר.
עבור האוכלוסיה הצעירה במדינות אלו, הסמארטפון מהווה כרטיס כניסה לעולם הגלובלי, ולפי מחקר של האו״ם משנת 2021, באופן אירוני דווקא הצעירים במדינות המתפתחות חשו אופטימיים יותר לגבי עתידם, ביחד לבני אותו הגיל במדינות המערביות והעשירות יותר.
כשמדברים על המדינות העשירות והמערביות יותר, שם מצב בני דור ה-z אפילו טוב יותר (ביחס לדעות ולנרטיב השלישי כלפי מצבם האמיתי): בארה״ב למשל, כמות המועסקים מבני דור ה-z זהה לאותה הכמות מבני הבייביבומרס, ולמרות אתגרים כלכליים ברוב המדינות, הביקוש לעובדים בקשת רחבה של תעשיות ותפקידים תורם לכך. בנוסף, בני דור ה-z משתלבים בתחומי ההנדסה, הרפואה והמדע, בזמן שהביקוש למקצועות ההומניים נמצא בירידה…
השכר של בני דור ה-z עולה בקצב וביחס גבוה בהשוואה לשכר של דורות מבוגרים יותר, ומסתבר שהיקף האבטלה נמצא בשפל היסטורי (במדינות העשירות והמתקדמות יותר), בקרב בני הדור הצעיר. השכר הממוצע של דור ה-z גבוה יותר ביחס לשכר שקיבלו בני דור המילניאלז ו-Gen X באותם הגילאים במונחים ריאליים, ונכון שהעלות של רגישת דירה/בית עלתה דרמטית מאז שנות ה-80, לפי האקונומיסט, הפער קטן עם לוקחים בחשבון את השכר הגבוה יותר שהם מקבלים כיום. אני לא יודע עד כמה הנתון הזה משקף את המציאות, בטח שזה תלוי מדינה או כלכלה….
בזמן שבני דור המילניאלז ודור ה-x חוו סוג של טראומה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, וכתוצאה לכך הם מתאפיינים בזהירות יתר כשמדובר בדרישות מול המעסיקים (שכר, תנאים), בני דור ה-z נמצאים במקום אחר לגמרי ברמת הציפיות והדרישות שלהם ממקום העבודה והמעסיקים:
באופן יחסי, הם הרבה פחות ״מתרגשים״ מלעזוב מקום עבודה אחד כדי לעבור לאחר עם שיפור מסוים בתנאים (או אפילו סביבת עבודה טובה יותר בעיניהם), הם מצפים לקצב איטי והגיוני יותר בעבודה, כשחלק מהותי מהתפיסה הזו מתחברת לרצון למצות חיי חברה ומשפחה ולא להיות משועבדים למקום העבודה. עבור מעסיקים, מדובר בשינוי שרובם אינם התרגלו אליו עדיין, אגב, דווקא עובדות ועובדים מבוגרים יותר, לא יגידו זאת אבל מאוד יברכו על שיפור בתנאי השכר והעבודה שלהם, הודות לדרישות של בני דור ה-z.
בנוסף לתפיסות שלהם לגבי תעסוקה, כדאי להבין שמדובר בדור רציני והחלטי, למרות מה שהציבור חושב עליהם: הם שותים פחות ומקיימים פחות יחסי מין ביחס לדורות המבוגרים יותר, וזה מתקשר באופן ישיר לצורות הבילוי המועדפות עליהם. פחות בילויי חברתי אומר תחושת בדידות גבוהה יותר (התייחסתי לזה בהתחלה), חרדות חברתיות ועוד. למרות הטענה שאחד מהמשפיעים לתחושת הבדידות, הדיכאון והחרדות הן הרשתות החברתיות, מדובר בטענה שלא הוכחה בצורה מוחלטת.
מה שכן נכון להגיד: בני דור ה-z נולדו לתוך עולם, תרבות וחברה אולטרה טכנולוגיים, ולעובדה הזו השפעה דרמטית על הערכים וסגנון החיים שלהם בהיבט הרחב. קצב האימוץ במסלול המהיר של טכנולוגיות דיגיטליות בכלל, ורשתות חברתיות בפרט, מעצב עולם שבו בעיקר הצעירים נדרשים לנווט את דרכם בהצלחה. חשוב לציין: לרשתות ולמדיה החברתית יש (גם) יתרונות רבים כמו האפשרות להתחבר לאנשים אחרים, לצרוך מידע בפורמטים וסגנונות חדשים, הן מייצרות במה לביטוי עצמי, לגילוי ולגיוון….אבל כמובן, ישנם במקביל הצדדים הפחות חיוביים של הרשתות החברתיות, מתופעת העדר שבאה לידי ביטוי בהבעת דעות שונות, דרך ההגדרה של מה נחשב למקורי וחדש, וכמובן בעיקר הזמן שמוקדש לצריכת המדיה הזו, והזמן שלמעשה נגזל מפעילויות אחרות כגון שינה, ספורט ואנטראקציות חברתיות פיזיות.
לסיכום: זה רק טבעי שדור מבוגר ידאג לדור שבא אחריו, וגם יטען שפעם היה טוב יותר. המציאות כיום חיובית יותר מאשר מה שחושבים וטוענים, וכמובן שזה הכל תלוי גם בזוית ההסתכלות. אם הדאגה הזו תוביל לבנייה ואימוץ כלי הגנה משוכללים יותר על הדור הצעיר (רגולציה, פתרונות למצוקת חרדה ותחושת בדידות, התייחסות אקטיבית לסוגיה הפיננסית, שינויים בדפוסי העסקה…) אז מדובר בשינוי חיובי בסה״כ. וחוץ מזה, כדאי תמיד לחגוג את חוש התושיה של בני דור ה-z, את ההצלחות ואת האופטימיות שלו.
הפוסט מבוסס על מאמר שקראתי במגזין ה-Economist